ארתאח (שער אפרים), עזון, קלקיליה, יום א' 12.4.09, אחה"צ

  סיכום

הגבעות שופעות בצבעים של פרחי האביב; לחינניות הוורודות מצטרפות עתה החינניות בצבע צהוב ולבן וכן פרחי פרג בצבע אדום בהיר, כמו בציורים של מונה, והם מתפרסים בתחתית מטע זיתים ליד צומת ג'ית. אולם גם רעש הכיבוש מפגין נוכחותו בהרים ובגבעות של השטחים הפלסטינים הכבושים.

11:55 חבלה שער 1393

נוכחותו של עדר כבשים מאפיין יפה את השער החקלאי הזה; העדר עובר את השער, שעדיין פתוח, ולאחריו עוברים משאית אחת, הנושאת עצי תמר, ומשאית אחרת, הנוסעת לכיוון השני, לתוך חבלה, הנושאת ארגזי פירות וירקות. הנופך הכפרי של המראה מופר ע"י חייל שמתחיל לחטט בתוך הארגזים ומסביבם.

הולך רגל מחבלה מגיע, אך איננו עובר ישירות את השער הפתוח ואת כביש הביטחון, אלא עובר בצד, דרך שער מתכת צהוב, שהוא פתוח, ואח"כ דרך קרוסלה יחידה, כדי להגיע לצדו השני של בית: לאחר מכן כבר לא רואים אותו. לגמרי לא ברור מהי מטרתה של קרוסלה באמצע שום מקום, כאשר אין שם כמעט הולכי רגל.

13:00 קלקיליה

יש תור ארוך של מכוניות מכיוון קלקיליה. בזמן שאנו מגיעות, אין כל תור מהכיוון השני, אך נוכחותנו גורמת במהרה לשינוי מצב זה. שני חיילים, שרק אחד מהם הוא מפקד, אומרים לנו, "מה זה משנה אם אמסור לכן את שמי?" ולכן, כרגיל, אין שם; אולם, שלא כל כך רגיל, אין אפילו ראשי תיבות שנוכל לרשום בדו"ח שלנו. "אינכן רשאיות לעמוד שם ... זהו שטח צבאי... אנו מקבלים פקודות מגבוה ... אפילו אם זו זכותכן, לי לא איכפת ואני האחראי כאן ... עזרה לערבים רק מכשילה אותנו במילוי תפקידנו." ברור שהתור לכיוון קלקיליה ממשיך להתארך ולהתארך. נוצר עימות ואנו גורמים להרעת המצב, ולא לשיפורו.

12:45 עזון

מרחוק אנו כבר רואות רכב האמר, העומד ליד הכניסה לעיירה. מה שאין אנו רואות, עד שאנו מגיעות לידה, הוא שערימת העפר נפרצה ושמכונית לבנה קטנה תקועה באמצעו של דרך שנפרצה דרך ערימת העפר, לא מזמן. שני צעירים עומדים ליד המכונית.

חיילי המילואים, שמוצבים כאן, מוכנים לדבר. הם נשלחו לכאן זה עתה, כאשר נקראו לבוא ע"י חיילי מגדל התצפית, שעל הגבעה מעל לעיירה. ממגדל התצפית היה ברור שהפלסטינים פרצו את ה"חומה", רק לפני כשעה. שני החיילים מחכים ל"תגבורת", או ליתר דיוק, לציוד שיתקן את הפריצה; זאת על מנת לסגר מחדש את העיירה, שבה גרים כ-15,000 תושבים. שני הצעירים שפרצו  את הדרך ייענשו. "הם יודעים שאסור להם לעבור דרך כאן." אין לשני החיילים מושג על האופן שבו נפרצה ערימת העפר. הם רק ממלאים פקודות.

שער אפרים

יש סגר (כלומר אין פועלים פלסטינים יכולים להיכנס לישראל, כדי להרוויח לחמם), במשך כל השבוע של  פסח; אולם, בכל זאת עומד טנדר ישראלי ליד הכניסה למחסום. הסיבה ברורה: מתבצעים שיפורים או תיקונים של המחסום.

במחסומים עסוקים, בכל השטחים הפלסטינים הכבושים, בעבודת הכיבוש.