גוכיה, חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 30.7.09, בוקר
04:20 מחסום מעלה אפרים
בחושך יש עשר מכוניות בטור מכיוון שכם. בכל מכונית יש פועלים שחייבים להיבדק על ידי החיילים לפני שיתנו להם להמשיך לכיוון הבקעה לעבודה בהתנחלויות. קבוצת אנשים עומדת בתוך סככה ומחכה לחייל שיקרא להם לבדיקה. חלק מהפועלים צעירים מאוד, בני 13, 14. כשהחייל רוצה שנתרחק אני שואלת איך זה שלאנשים מההתנחלויות נותנים לעמוד בתוך המחסום ממש ולתפוס טרמפים, אז הוא עונה: האנשים שגרים פה זה אנשים מסוג אחר.
05:10 מחסום חמרה
הגברים עוזבים את אזור הבידוק עם החגורה ביד, הם נעצרים לחגור אותה מחדש או עושים זאת תוך כדי הליכה. הכלב של החיילים משחק ורץ בכל שטח המחסום.
06:30 מחסום תיאסיר
את השלט לפני המחסום הלבישו בחולצה וקסדה של חייל. החיילים שואלים את הפלסטינים שאלות בעברית שהם לא מבינים. על הגברים שנוהגים במכוניות מצווים להתפשט לפני שנותנים להם להתקרב אל החיילים. עצרנו ליד המעיין ליד הפנייה מכביש אלון לתיאסיר.
למעלה מאחורי הגבעה נמצאת ההתנחלות רותם שנראית מרחוק כמו נווה מדבר, רוויית צמחייה מכל סוג. האנשים שגרים שם נוהגים לטייל אל המעיין ולהתרחץ בו. לתושבי המאהלים באזור אסור להשתמש במקורות המים הרבים שבאזור. הם נוסעים על גבי טרקטורים שאליהם מחוברות מכליות כדי להביא מים
מכפרים סמוכים. אם הם מנסים לקחת מים מהמעין הזה מגיע פקח של רשות שמורות הטבע ואוסר עליהם.
07:45 מחסום (שער) גוכיה
הגענו למחסום שמול ההתנחלות רועי שאמור להיפתח היום בשמונה בבוקר לחצי שעה. קצת לפני הכניסה למחסום פוגש אותנו חבר: ע'. נרגש הוא מספר שלפני כמה דקות חטף סיור של הצבא את אחיו ח' בזמן שרעה את צאנו במרחק 300 מ' מהמאהל שלהם, ולקח אותו למחסום חמרה. הוא בדרכו לאסוף את הצאן. אנחנו נוסעות למחסום חמרה.
08:00 מחסום חמרה
אנחנו מוצאות את ח' במכלאה שבמחסום. החיילים אומרים שעצרו אותו בגלל שלא הייתה עליו תעודת זהות. אנחנו מתקשרות למת"ק הבקעה לברר כמה זמן הם מתכוונים להחזיק בו. הנציג אומר שהם מחכים למשטרה ואם היא לא תגיע ישחררו אותו תוך שלוש שעות. בשעה 8:16 צועק אחד החיילים להולכי הרגל "וואקף (עצור)", "אף אחד לא עובר", "דידיה- בלי למה בלי כלום".
החיילים (כ-20) עוצרים את התנועה במחסום ולא מסכימים להעביר אף אחד. אין שום סיבה נראית לעין והם מסרבים לומר למה. הם לא נראים דרוכים במיוחד, כמה מעשנים ומתבדחים ביניהם, חייל אחר מניח תפילין ומתפלל בתוך סככת הולכי הרגל.
ילד בן עשר רוצה לעבור. חייל אחד אומר לאחר "הוא בא ברגל לבד", "שום דבר", עונה לו החייל השני. הם ממהרים להזיז את הדוקרנים כדי לתת למכונית או"ם לעבור.
החייל ממגדל השמירה צועק לאחר: "תסתכל קצת בסביבה תהיה ערני קצת למה אנשים מתחילים להתעצבן", משני הכיוונים יש תור של 15 מכוניות בערך.
בכל השיחות שלנו למת"ק אנחנו מקבלות את אותה תשובה "החיילים אומרים שהמחסום פתוח". אבל המחסום סגור, זו עובדה.
בשעה 09:30 מגיעה המשטרה (עם או בלי קשר, קצת אחרי הביקור של המשטרה החיילים פותחים שוב את המחסום). השוטרים בודקים את ח'. נראה שאין להם עניין מיוחד בו. הם נוסעים משם. אחד החיילים קורא לג': אח נוסף של ח' שהגיע בינתיים למחסום. הוא אומר לו להביא את התעודה של ח' מהבית ואז ישחרר אותו. אנחנו מסיעות את ג' הביתה להביא את התעודה כי המכונית שלנו מהירה יותר מהטרקטור שלו.
כשאנחנו חוזרים, 20 דקות מאוחר יותר, יש כבר חיילים אחרים רבים במחסום. ג' ניגש לקצין אחד ומראה לו את התעודה. זה מתחיל להתגרות בו – זו לא פעם ראשונה שאחיו נתפס והוא לא מתכוון לשחרר אותו. בייאושו מראה ג' לקצין את צו המניעה שיש לו כנגד צו ההריסה שהוטל על האוהל שלו כדי להסביר לו שאם אסור לגרש אותם, מותר להם גם לרעות את הצאן.
שוב סוגרים החיילים את המחסום- השעה 10:00.
הפעם הם אומרים שזה בגלל הנוכחות שלנו.
ברור מההתנהגות שלהם שהם לא רואים בעין יפה את הידידות שלנו עם האחים.
אנחנו מתרחקות כדי שזה לא ישפיע על השחרור של ח'. לאחר כ-20 דקות הקצין מתרצה ונותן לח' את תעודת הזהות ומרשה לאחים ללכת. לאחר מספר צעדים קוראים להם חיילים אחרים. הם מורים לח' לשבת על המעקה ומודיעים לו שהוא לא משוחרר עדיין. אני ניגשת כדי להבהיר להם שאנחנו עוזבות את המחסום, בתקווה שזה יגרום להם לשחרר אותו.
אנחנו מתרחקות ויושבות במכונית שמרוחקת מהמחסום. ג' מגיע נסער מסמן לנו להתקרב הוא בקושי מצליח לדבר מרוב בהלה. אחרי שהתרחקנו החיילים החזירו את ח' למכלאה והתחילו לבעוט בו. אנחנו רצות לכיוון המכלאה ונעמדות בין ח' המזועזע לחיילים. אחד החיילים ניגש אלינו ותוך שהוא מרים את היד כדי להכות אומר: "אף אחד לא הרביץ לו, תכף אני ארביץ גם לך".
חיילים אחרים סוחבים אותו משם. לאחר כעשר דקות של איומים קשים על האחים, מגיע קצין המת"ק מג'די ומשחרר את האחים. ג' מסרב לעזוב הוא רוצה להגיש תלונה. מפקד המחסום מסרב להגיד את השם שלו. אחד הקצינים מתקרב שוב לאחים בתנועות מאיימות ומג'די מרחיק אותו. מג'די אומר שיטפל בתלונה.
בשעה 11:00 אנחנו נפרדות מג' וח' שעולים על הטרקטור לכיוון הבית, ונוסעות לכיוון תל אביב.
במחסום זעתרה, 40 דקות מאוחר יותר, אנחנו מקבלות שיחה מהאח ע' ושוב נסער: החיילים עקבו אחרי האחים בג'יפ, הורידו אותם מהטרקטור אמרו להם: "עכשיו נראה אתכם גברים כשהבנות לא לידכם", והיכו אותם בקתות הרובה. אנחנו מתקשרות לטל קצינת המת"ק, שאומרת בפשטות: "חיילים לא מרביצים". כרבע שעה לאחר מכן הצלחנו לתפוס את ג', החיילים נתנו לו ולח' לחזור הביתה.