עזון, ענבתא, יום ב' 5.10.09, אחה"צ

ראס א טירה

15:00 – רכבים בודדים והולכי רגל אחדים יוצאים מן הכפר או נכנסים אליו. כל היוצאים נכנסים לצריפון להיבדק.

 טנדר ובו מספר גברים צעירים עוצר לידנו בבואנו. הם תושבי ראס עטייה. לשאלתנו הם מתלוננים כי החיילים אינם מתנהגים יפה, ומצביעים על הצריפון שבכל פעם שהם באים לכפר הם אנוסים להיבדק בתוך הצריף.

החיילים באים לקראתנו, והסמל, מפקד המחסום שואל: אתם ווטש? הוא מכריז שכל עוד אנו לא מפריעות לעבודתו אנו יכולות לעמוד.  בהמשך הוא מתעניין ב"תפקיד" שלנו. כל עוד אנו מסבירות לו כי המניעים שלנו הומאניים הוא מקבל ומכריז שגם הוא הומאני, אך ברגע שהזכרתי את המילה "כיבוש" הוא מזדעק, "א- כיבוש אמרת. את רואה את פוליטית. את שמאל ואני מצד ימין של המפה". לשאלתה של אליס מדוע הוא צריך לעמוד פה הוא עונה: הבית שלי כאן ממול,את רואה אותו בתל אביב, ואני שומר עליו". מתפתחת שיחה על נושא השמירה על הבית. יחד עם זאת במקביל הם מגלים יחס אדיב עד ידידותי כלפי הנכנסים והיוצאים. ייתכן שלנוכחות שלנו יש השפעה חיובית על התנהגותם.
 

עזון
הכניסה לעזון חסומה בחומה ובאבנים. ליד החסימה ניצבים שני האמרים של מג"ב.

16:15 – מחסום ענבתא נטוש. 
לשם מה היה צריך להשקיע סכומי עתק לבניית המחסום  שיינטש כעבור חודשים?  אלי זה חלק מן ההסבר  תקציב הבטחון לעולם לא יספיק,  אבל יש קבלן ששלשל לכיסו כסף יפה, וגם הפלסטינים הרוויחו כניסה רחבה נקייה סלולה ומסודרת.  מאידך, כל המתקנים נשארו על כנם, כך שייתכן שהנטישה זמנית.

-סוף-