ריחן, יום ד' 18.11.09, בוקר
10:15-11:45
חנינו תחילה בחנייה העליונה וירדנו ברגל בשרוול אל פתח הטרמינל העליון, תחת עיניהם הבוחנות של החיילים בעמדות התצפית מעלינו.בפתח הטרמינל הבחנו ב-10 צעירים פלסטינים יושבים על הספסלים מול אשנבי הבידוק, נראים עייפים ומיואשים. אחד מהם, דובר אנגלית, הסביר שלכולם יש בעיית תסריח (אישור מעבר) והם מעוכבים כבר שעה לערך, אחד מהם כבר חמש שעות. זה כבר ממש תמוה, שכן משתמע שהאיש הגיע הרבה לפני שעת פתיחת המחסום. ממש כמה דקות לאחר מכן,תוך כדי שיחתנו עם הצעיר דובר האנגלית, נקראו כולם לגשת לחדרי הבידוק ואנחנו מיהרנו לשוב לרכב ולרדת לחנייה הפלסטינית כדי לבדוק מתי תצא חבורת המעוכבים הזו מהטרמינל בדרכם אל הגדה. תיזמנו 5 דקות ובכך נגמר הסיפור.
בחנייה הפלסטינית כרגיל, נהגים משועממים מחוסר מעש, ממהרים לקראתנו בשמחה וכשכמה צעירים יוצאים מהשער בדרכם לשטחים הם כמעט רבים ביניהם מי יסיע אותם.
תנועת הולכי הרגל לשני הכיוונים איטית למדי, מי שמגיע נכנס תוך שניות ו"נבלע" במהירות בתוך הטרמינל.
מעט רכבים עם תוצרת חקלאית המתינו בתור לבידוק ואווירת החג הקרב (בסופשבוע הבא) עדיין אינה מורגשת.
ב-11:45 עזבנו.