בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עזון עתמה, שער שומרון (קאסם), יום ב' 9.11.09, בוקר
6.40 עזון – עתמה
הפועלים האמורים לעבוד בבניין באלפי מנשה הסמוכה ממתינים בין חצי שעה לשעה עד בוא הרכב שייקחם תמורת תשלום למרחק הליכה של עשר דקות.
תלמידי בתי הספר שגרים מזרחה לכביש הראשי, חוצים אותו ללא מעבר חצייה ובתנועה מסוכנת, כדי להגיע לתוך עזון עתמה ועוד שלושה כפרים צמודים אליו. השער לכפר נסגר בלילה. אין בכל הכפרים הסמוכים בית חולים. אם צריך רופא בלילה או להעביר יולדת, מבקשים מהחיילים לפתוח את השער.
7.10 – מעבר שומרון
7.25 - זיתא. עדיין סגורה. ממשיכה לסכן את התנועה בכביש.
7.30 זעתרה (תפוח)מפקד המחסום מזכיר לנו שחובתנו לציית להוראות ולהתכונן ל"בידוק".
הבטחנו לו ציות מלא כל עוד התנועה זרמה ללא עיכוב בשלושה נתיבים מצפון לדרום.
בהצגת ה"בידוק" העבירו מכונית קטנה לחניון, הוציאו ארבעה נוסעים והכניסו את הכלב לפעולה לאחר שגרבו לו גרביים עם פסים זוהרים והשאירו זמם על פיו.
מרוב דאגה לנו, הסביר המפקד שהכלב רגיל רק למדי צבא ולכן אנו בבגדים אזרחיים נמצאות בסכנה. מוזר שהכלב היה אדיש לחלוטין לארבעת הנוסעים הפלשתינים שלא לבשו מדים.
8.15 חווארה
תנועה זורמת ולא עוצרים אף כלי רכב. גם אם נעצר לא בודקים דבר. כשהתקרבנו לכביש זרק אחד משני החיילים שעמדו במחסום הדרומי, קריאת אזהרה לחיילים שמצפון לו – אנחנו
הגענו. גם פה יש כלב, ללא גרביים, שמשום מה החליטו לבדוק בעזרתו מיניבוס לאחר שהורדו נוסעיו. הבדיקה ארכה רבע שעה.
שני החיילים בעמדה הדרומית מתחילים לעכב מכוניות רנדומלית. משאית אחת הם מעכבים, לא בודקים אך מאלצים את הנהג לשוב דרומה. כאשר חזרנו ושאלנו מדוע הנהג הוחזר לא השיבו לנו. גם לשאלה על עיכוב מכוניות שניסו לעקוף כלי רכב גדולים, לא נענינו. מסתבר שאחד מהם היה מפקד המחסום ואסר על החייל השני לדבר איתנו. נעלבנו והעלבנו ואז בא המפקד (חובש כיפה) לדבר.בסיכום השיחה הבטחנו זה לזה שנפגש ונדבר כשיסיר את מדיו.
לא בטוח ששוכנע שאפשר לחשוב ולשוחח גם במדים.
8.48 בית פוריכ
מכונית בודדת נוסעת מערבה. רואים מרחוק פסי האטה בככיסה המזרחית לשכם.
9.15 מרדה - פתוחה לתנועה.