יום ו' 13.11.09, בוקר

סיור נשות מחסוםווטש - על פגישתנו עם אנשי המועצה וחקלאים מהכפר ג'יוס  
מדריכות את הסיור: דליה ג' וצביה ש' אשר ערכו סיור מקדים והכינו היטב את בואנו. האל יברכן וגם אנחנו.
בבואנו לג'יוס על הכביש נעמדו 2 ג'יפים צבאיים ועצרו את התחבורה. למה? ככה.    

במפגש היתה הרבה אינפורמציה  והיו תרגומים והיתה תחושת תסכול וכעס לשמוע את הדברים, כך שייתכנו אי דיוקים או חוסר בפרטים. ניסיתי להביא את הדברים כפי שנאמרו לנו ע"י תושבי ג'יוס האמיצים.                                        

ג'יוס (ערבית: جيوس) הוא יישוב כפרי פלסטיני שנמצא במערב השומרון סמוך לקלקיליה ולהתנחלות צופים. היישוב המונה 3,200 נפש. עיקר פרנסת האוכלוסייה היא מגידולים חקלאיים.

הכפר נמצא סמוך מאוד לגדר ההפרדה ולמעלה מ- 70% מאדמות תושביו (8,600 דונם) ושש בארות-מים נמצאים בצדה המערבי של הגדר, שבה שער חקלאי שפתוח למספר שעות ביום. בנוסף, עוד כ-600 דונם בסביבות היישוב הוחרמו לשם בניית הגדר. תושבי הכפר מנהלים מאבק משפטי להסטת תוואי הגדר ולהחזרת אדמותיהם.

תושבי ג'יוס נהגו מדי שישי לקיים הפגנות מחאה כנגד הגדר המפרידה בין תושבי הכפר לבין השטחים החקלאיים השייכים להם. הפגנות אלה הסתיימו לאחר שמדינת ישראל שינתה את תוואי הגדר והחזירה לתושבי הכפר את רוב אדמותיהם. אלה עובדות מהויקיפדיה.

אך כאן יבואו ההסברים של תושבי ג'יוס  על ההתנהלות -התעללות של בתי המשפט, התייחסות הצבא והרשויות (מים) לתושבי הכפר.

המקרה של אבו ע. כמייצג את החקלאים האחרים

נאספנו בבית המועצה ואבו ע. - חקלאי השולט באנגלית מצויינת,  החל לפרוס לפנינו עובדות: כל התנהלות חקלאית צריכה להיות מבוססת ע"פ החלטת בית המשפט. מגזל האדמות לבניית הגדר, 18 חקלאים לא קיבלו את אדמותיהם חזרה. ישנם חקלאים אשר קיבלו רק חלק מאדמותיהם חזרה. עזמי עצמו נעצר כמה פעמים על שתילת שתילים להגנתו טען שזו זכותו הטבעית שעברה לו מסבו.

לדבריו הטיעונים המשפטיים שהמדינה נקטה ברוב המקרים היו אלה:

1. למדינה יש זכות להפקיע כל שטח כדי להתקין צנרת לישובים חדשים (התנחלות צופין)

2.למדינה יש זכות להפקיע שטחים לטובת כבישים

3.אם יותר מ 50% האדמות הן אדמות טרשים- "האדמה לא מתאימה לחקלאות".

אבו ע. נאלץ למכור את הצאן שלו, לשלם לבולדוזר שיעבד את אדמת הטרשים כדי להוכיח שאדמתו ראויה לעיבוד.

המדינה השתמשה בכל ארסנל התקנות והחוקים: החוק המנדטורי, החוק העותמאני וחוק נכסי הנפקדים: הכל כדי לנכס את גזל האדמות לתועלת ההתנחלויות. חוק נכסי הנפקדים טוען שכל חלקה שלא עובדה תקופה של 3 שנים, מנוכסת למדינה, כך גם הרכוש המשותף של הכפר שהיה תחת החוק הירדני, אלו נוכסו ל"צרכי הבטחון".

ההתנהלות המשפטית בכפר מאורגנת ע"י הועד להגנת האדמות. אלו הן ועדות שקמו בכפרים, אך כמובן שיש להם בעיה בלהגיע לבתי המשפט ולהתגונן.

חקלאי נוסף שהיה - דיבר על אישורי המסיק הבלתי אפשריים:

ענף הזית הוא הפרנסה העיקרית של חקלאי ג'יוס. השנה הוגשו 900 בקשות של חקלאים למסיק. אושרו רק 120 בקשות!

חלקות הזית שלו מפוזרות סביב 3 שערים חקלאיים בגדר. הותר לו לצאת רק דרך שער אחד. שער הגדר היחיד הנפתח 3 פעמים ביום לזמן קצוב ומוגבל. אישור למסיק הוא מקבל רק ל 23 יום אשר כמובן לא מספיקים למסיק, גיזום ועיבוד האדמה. מותר לו לקחת עוד אדם נוסף ממשפחתו לעבודת המסיק. כמובן שבתנאים הללו אין אפשרות למסוק, להוביל את הזיתים, לגזום, לטפל בעצים, לחרוש נגד עשביה ומטעי הזיתים נזנחים בכאב, (ולא רחוק מכאן החלת החוק העותמאני האומר שחלקה שלא עובדה 3 שנים - תנוכס למדינה)...

חאג' -מוחמד טהר ג'אבר-  ראש המועצה

דיבר בעיקר על בעית המים החמורה בכפר

הבארות שנגזלו עם הקמת גדר ההפרדה סיפקו את צרכי הכפר לשימוש ביתי וחקלאי. מאז הכפר נמצא במצוקת מים קשה. המים לצרכים הביתיים מובל בצינורות מעזון. אלו מי באר שבצמוד לה הוקם אתר לשפיכת פסולת של אלפי מנשה והסביבה. הזיהום מהאשפה מחלחל למים. זה מחייב אותם להתחבר לקו של מקורות ולשלם סכום גבוה ביותר עבור המים - 15 ₪ לקוב מים.

העתירות המשפטיות לזכות במי הבארות שלהם שמעבר לגדר, עלו עד היום 15000 $ רק הביורוקרטיה. זה אורך כבר 3 שנים שהרשות הפלסטינית מנסה להגיע להסדר עם המנהל האזרחי. אלו מים שיכולים להשקות את שטחי החקלאות אבל לא יכולים להגיע לישוב. זקוקים כאן ליותר מים.

מ. - עדותו של עובד המועצה ומנה"ח

הגיע נרעש מארוע שהתרחש לפני שעה וחצי. הצבא מסתובב בכפר, מעורר פרובוקציה בהפגנת נוכחות ע"י האמרים וג'יפים. הם עוצרים בכביש ואינם מאפשרים תנועה. ילדים מתחילים ליידות אבנים, הצבא מכריז על עוצר ברמקולים,  הם זורקים גאז מדמיע ורימוני הלם. מספר שכרגע אשתו לקחה את התינוקת שלו לרופא כי נפגעה מההלם. ארועים כאלה מתרחשים באופן יומיומי  ומפחידים את התושבים.

מספר איך אתמול עלו על גג המועצה חיילים (תצפית מעולה על כל הסביבה) ודרשו ממנו את מפתחות בנין המועצה. מעזוז סרב בכל כוחו והיו צעקות. הם דרשו שאנשי הכפר ימשמעו את הילדים ומ. אמר להם שאם לא יכנסו לכפר לא יהיו אבנים.

בסוף הדיון העלנו הצעה להיות בקשר עם אותם נציגים ולקבל מהם אזעקות -אמת על ארועים של אלימות הצבא, כך שנוכל להפעיל את הידע והקשרים שלנו כפי שאנו פועלות במחסומים, ולאחר המפגש הבא שלנו  בת"א נגבש דרכי פעולה מוסדרים יותר עם ועד הכפר.

עלינו אל גג המועצה וקיבלנו הסבר על הנוף, הכפרים , הגדר, ההתנחלויות בסביבה. התמונה היתה מוחשית: הנוף הפסטורלי של גבעות השומרון פצוע מכיבוש אלים.