בית איבא, בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, ענבתא, יום ג' 8.12.09, בוקר
7:30 זעתרה
פגשנו בצעיר שעוכב, שתי דוברות הערבית המרשימות, עדנה ושירה שוחחו איתו, והוא סיפר שאמרו לו להמתין 3 שעות (!!!), למרות זאת, הוא היה נינוח ומחויך, ולכן חשדנו שלא הבנו את המצב נכונה. המתנו עוד מספר דקות, והבחור קיבל חזרה את התעודה שלו והלך.
7:50 חווארה
בסך הכל התנועה זרמה. 2 רכבים עוכבו בכניסה לצד הישראלי, המרצדס שוחררה כעבור 5 דקות, ורכב נוסף שעוכב עימו לא שוחרר עד שעזבנו. החיילים לא נגשו אלינו, לשם שינוי, לא בדקו, לא העירו ולא שאלו גם כשהראנו לשירה את המחסום הישן.
8:04 בית פוריכ
משום מה אין נוכחות חיילים כלל. שאלנו נהג פלסטיני מה קרה, והוא ענה שזה ככה כל הזמן, לפעמים הם שם ולפעמים לא...
10:25 מחסום פתע בכפר חווארה בדרכנו חזרה לכיוון בית איבא, ראינו בצד הדרך הראשית בחווארה, קרוב למרכז, ג'יפ צבאי עם חיילים ומספר מוניות שירות ורכבים פלסטיניים מעוכבים. עצרנו ונגשנו להבין מה קורה. החיילים היו צעירים ולא חביבים במיוחד. הם אמרו שזה מחסום פתע ושאנחנו מפריעות להם בביצוע עבודתם, הם ביקשו שנתרחק. תפסנו עמדת צפייה קצת מרוחקת יותר, ונשארנו שם כחצי שעה. הפלסטינים ברכבים שעמדו כשהגענו, סיפרו שהם ממתינים כ-30 דקות. מרגע הגעתנו לא היו רכבים שמתינו 30 דקות לבדיקה המוזרה. כל רכב נתבקש לתת את כל תעודות הזהות של נוסעיו לבדיקה ארוכה, וכשזו הסתיימה הרכבים שוחררו. כרגיל זמנם של הפלסטינים לא בידם, אלא בידי הצבא הכובש. אנשים בדרך לעבודה, אב וביתו שחזרו מניתוח שעברה הילדה, חולים ועוד, היו על רכבים אלו.
11:10 בית איבא
מילואימניקים שאננים וחביבים עומדים במחסום ולא מעכבים אף אחד. עד כדי כך שהם נתנו לנו להכנס... כמובן שהסתובבנו וחזרנו.
11:20 ענבתא
אין רכבים מעוכבים.