גוכיה, חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 24.12.09, אחה"צ
11.30 - מעלה אפרים
מכונית פלסטינית נבדקת בהגיענו ועוד אחת ממתינה מרחוק. חייל מקבל את פנינו בשלום ידידותי שנמחק מפניו לאחר שנודע לו מי אנחנו. אולם לא מנסים לסלקנו. לאחר 5 דקות המכונית ממשיכה בדרכה ועוד 2 מכוניות, עם מזוודות על הגג, מועברות חיש.
12.00 - מחסום חמרה
תור של 7 מכוניות ממזרח המבקשות לנסוע מערבה לגדה. לאחר כמה דקות החיילים מתחילים להעביר משני הכיוונים והתור נעלם. מדי פעם שתי מכוניות מקסימום מחכות. הפלסטינים מרבים לבקש "תבואו יותר, כשאתן פה המחסום הרבה יותר טוב".
נהג מונית מג'נין מספר שהוא נאלץ לשנות כתובת בתעודת הזהות שלו לג'יפטליק (בבקעה) על מנת שיוכל להסיע נוסעים מהגדה לבקעה. ראינו בשבוע שעבר שלא מאפשרים למוניות מהגדה לעבור, ומה יעשו נוסעים המגיעים מג'נין או משכם ? החיילים אומרים להם (וגם ק. המת"ק חזר על כך בטלפון) "שירדו מהמונית ויקחו מונית מהג'יפטליק", אלא שאין מוניות במחסום ולאף אחד אין מספר טלפון של מוניות שאפשר להזמין. המוניות העוברות במחסום מלאות אנשים וגם נוסעות ליעד מסויים.
מפקד המחסום אומר לנו לא להתקרב לחיילים ולא לצלם אותם אך אינו מנסה לסלקנו. חייליו, לעומת זאת, באים לשכנע אותו שיעיף אותנו, או יסגור את המחסום. הוא לא נענה.
הפלסטינים מתלוננים מאוד על כך שבכל מזג אוויר הם נאלצים לרדת מהמכוניות כ-100 מ' לפני המחסום ולעשות את דרכם ברגל; גם הצורך לפתוח מעילים, להרים סוודרים ולהוריד חגורות משפיל ומטריד.
פגשנו פלסטיני שגר בצומת המחסום, יש לו כמה בתים וגם אוהלים אך הוא לא בדואי. יש לו טאבו על האדמה עליה הוא גר. בעבר הרסו לו כמה פעמים ואז נסע לירדן והביא את הקושאן על האדמה. אך גם פה העמיד הצבא שלטי "שטח אש" ליד ביתו, וכשאני שואלת אותו מה דעתו על השלט הוא אומר "זה הצבא רק רוצה שניזהר..."
אשרי המאמין !!
13:50 מחסום תיאסיר - כשהגענו עמדו 2 מכוניות מצד מזרח והרבה אנשים ירדו מ-3 מוניות שהגיעו מכיוון הגדה. המעבר היה מהיר ותוך כמה דקות המשיכו כולם בדרכם. עוד קודם אמרו לנו חברים שהמחסום לאחרונה בעייתי, ושביום ראשון הוא היה סגור 12 שעות (קיבלתי טלפונים על כך - שעתיים וחצי המתינו האנשים ואח"כ הודיעו להם לנסוע לחמרה כי עד הבוקר לא ייפתח המחסום. גם לי סירבו מהמת"ק לומר את הסיבה). גם ביום ששי בערב נסגר המחסום למשך 6 שעות (מ-14.30 עד 20.30) בתואנה שנתפס פלסטיני עם סכין, שאח"כ התפתח לפלסטיני עם 2 מטענים, שגם הם כנראה לא היו ולא נבראו. עובדה שלא התפרסם על כך מאומה למרות שערבנו עיתונאים בסיפור). גם פה מבקשים הפלסטינים שנבוא הרבה, כי כשאנחנו פה טוב וכשאנחנו לא פה - רע.
החיילים מאותתים בתנועת יד קלה לפלסטינים להתקרב ולא תמיד הפלסטינים רואים את ההזמנה ואז באות קריאות עצבניות "יאללה, יאללה, "
14.55 - שער גוכיה - הפתעה!!! ג'יפ צבאי מגיע 5 דקות מוקדם ופותח את השער שנשאר פתוח עד 15.30. ב-15.15 מגיעים ברגל 3 פלסטינים מכיוון הכפר עאטוף שממזרח לשער. הם נעצרים, ואחד מהם קורא לחיילים בהיסוס "שלום " ומתחיל לשלוף את תעודתו, אבל החייל מסתלבט עליו "פתוח, לא ?" והם עוברים. בעבר רק מי שרשום ברשימות החיילים כמתגוררים באזור חדידיה באופן קבוע יכלו לעבור וראינו הרבה אנשים נשלחים לחמרה משום שהם לא היו רשומים אצל החיילים. כעבור 5 דקות עוד שלישיית גברים עברה באותה קלות בכיוון הנגדי.
16.00 - מחסום חמרה - אין תור ממזרח ואין אנשים ממתינים למכוניות שיאספו אותם לאחר שבאו ממערב. לא עצרנו.
16.30 - מעלה אפרים - מכונית מהודרת מתקרבת אל החיילים לאיטה אך החיילים שולחים אותה לאחור. הנהג התקרב לפני שהחייל הורה לו להתקרב. לאחר כמה דקות מואיל החייל להתיר לו לקרב ודורש מכל הנוסעים לרדת מהמכונית. את האשה שיוצאת גם היא מהמכונית הוא מחזיר פנימה. לאחר דין ודברים, המכונית, שהגיעה מג'נין ופניה ליריחו והיא איננה רשומה על שם מישהו מהבקעה, מוחזרת לאחור. אנחנו רואים אותה נוסעת על כביש אלון דרומה ולא פונה חזרה לג'נין. הוא גם לא התבאס יותר מדי, כי בצומת רימונים הוא יפנה מזרחה ליריחו, שם אין מחסום, ולכן לא תהיה לו בעיה להגיע. רק עוד עיקוף קטן, עוד איזו הצקה.בדיוק כמו השביל שפתחו הפלסטינים כ-20 מ' ליד שער גוכיה הנעול. אין ספק שהצבא רואה את השביל. יתרה מזו, הוא גם רואה כל מי שעובר ,אבל כשזה נוח לו הוא מתעלם וכשירצה הצבא הוא יעצור את מי שעובר שם, יקח אותו לחמרה ויעכב אותו. עוד אמצעי של שליטה וטירטור.