דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 14.1.10, בוקר
0630- 1030
מעבר סנסנה-מיתר
ברבע לשבע השרוול ריק והרבה פלסטינים מהצד הישראלי מחכים להסעות. טרנזיטים של הסעות פועלים נבדקים בכניסה לישראל – אין תור ארוך.
בדרכנו חזרה אנחנו רואים רק אוטובוס אחד של ביקורי משפחות.
כביש 60
אנחנו כמעט הרכב היחיד שנוסע. מלבדנו נראה ג'יפ צבאי אחד. בדרכנו חזרה, השער לחברון שנמצא מתחת להתנחלות בית חגי פתוח – אנשי חברת חשמל עובדים שם.
על משקל 'והשיטה פרחה .....' של ביאליק – אז השקדייה פרחה והפילבוקסים מאוישים והתנועה זורמת. גם בדורה אל פאוור וגם בצומת הכבשים. שגרת החיים ושגרת הכיבוש.
שיוך חברון, בית הספר לבנות – התלמידים חוצים את הכביש ללא הפרעות, מלבד העובדה העיקרית שזוהי תחנה רגילה של החסימות ושיטת הגב אל גב במוניות.
חברון (השעה שבע וחצי - רבע לשמונה)
שוטרי TIF – אנחנו פוגשות אותם ומשוחחות איתם גם במחסום בית מרקחת וגם במחסומי מערת המכפלה - אין שנוי ביחס כלפיהם. כנראה שדני איילון רצה רק עוד כותרת טובה לפועלו ושום דבר רציני לא נעשה נגדם – אחד מהם, נורווגי,
מסכים איתי שהם לא עושים כלום. (ראו דוח מיום שלישי, 12 בינואר)
חופשת הבחינות עכשיו והילדים הולכים לבית הספר ללא ילקוטים, רק עם מחברת ועם עפרון, בלי הילקוטים, ולא מעכבים אותם בשום מקום.
במחסום בית המריבה למעלה - החיילים לא רצו לדבר איתנו - זיפתו את דרך העפר (הרשות הפלסטינית) ונעשות עבודות שיקום למצבות של בית הקברות שהושחתו על ידי המתנחלים שגרו בבית המריבה. לא שמענו פרטים מבאסם כי
המכולת הייתה סגורה. המחסום שבירידה מציר המתפללים שינה את מקומו – שני חיילי משמר הגבול משועממים שם. שכונת ציר המתפללים עוברת שיפוץ וכנראה מניחים שם צינור ביוב חדש. המצלמות עדיין בתוקף – ומראה השכונה הנטוש מרגיז ומדכא כרגיל.
מחסומי מערת המכפלה – הורידו את הפילבוקס והורידו את השער הצהוב בגלל עבודות השיפוצים בכניסה למוסלמים למערת המכפלה. עאבד אומר לנו שאין עוד מוזיקה רועשת מבית גוטניק. חייל משמר הגבול שם משוחח איתנו, וממנו אנחנו מבינות שאנחנו נתפסות בעיקר כתמימות שלא מבינות כלום במה שהאויבים שלנו רוצים לעשות לנו. חייל שני עסוק בלהתרגז על שני ילדים קטנים שהולכים על הגדר המפרידה תוך שמירה על שיווי משקל. אני אומרת לו שהם רק משחקים, והוא רואה בזה התגרות. אחר כך אותו חייל חביב מנסה להגיד למ', הנהג שלנו, שהוא צריך להישאר רק במכונית.... התעלמנו והכול נשאר על מקומו בשלום. לא היו מעוכבים.
מחסום בית המרקחת - במקום נמצאים חיילי משמר הגבול ולא אנשי גדוד שמשון, אבל שגרת הכיבוש מתנהלת אותו דבר – המתנחלים עדין נוסעים שם במהירות גבוהה בכבישים שהילדים מתרוצצים בהם – סכנת נפשות ממש.
מחסום תל רומיידה – החיילים יושבים על שפת המדרכה. שני כלי רכב גדולים להסעת חיילים, משוריינים, חונים בצד ולא מעכבים אף אחד.
מחסום תרפ"ט – נער פלסטיני עם שני קורנסים מעוכב על אף שהוא בדרכו לאזור H1; אבל לא יותר מ 5 דקות. פעילת שלום חדשה מנורווגיה שמחה לראות אותנו ומספרת לנו שהיא שמעה את חנה בר"ג מתדרכת את הקבוצה בירושלים. הידיים
שלה קופאות מקור. עוד אנחנו שם, וברוך מרזל והעוזר הנמוך והקטן שם עוצרים את רכבם ומקללים אותנו במילים הרגילות שלהם – עוכרות ישראל, בוגדות, מפריעות לחיילים, מכוערות, שמנות וכל יתר אמרי השפר. לשולה מתחשק להגיב ואני ממשיכה במדיניות גנדי – לא עונים.
מחסום עיקול 160 - מאויש ואין מעוכבים.
בשכונת קפישה - אנחנו נעצרות ב"משרד", שותות קפה, ושם מספרים לנו שכ 50 דונם של אחד מבני המשפחה, בשטח שבין גבעת החרסינה לבסיס, נלקחים ממנו כל פעם ומוכרזים כשטח צבאי סגור. קישרנו אותו למ' מ'יש דין'.
ליד בסיס משמר הגבול 'אשמורת יצחק', "דרך המילוט" שלנו, נבנה שער צהוב גדול.
מ' הנהג שלנו ראה את המכונית של ענת כהן מרחוק – ליד בית הדסה - ונסענו לאט כדי שלא להיתקל בה. הצלחנו, היא לא נראתה יותר.
ללא אירועים מיוחדים.