ארתאח (שער אפרים), דיר שאראף (חביות), זעתרה (תפוח), חווארה, ענבתא, יום ד' 23.12.09, אחה"צ
14.40 - דיר שרף
סלילתו של הכביש החדש לשבי שומרון עדיין לא הסתיימה. המחסום היה ריק מחיילים; לא ראינו שום חייל בסביבה.
14.45 - ענבתא
עד כמה שאנחנו הצלחנו לראות התנועה זרמה ללא עיכובים בשני הכיוונים. שני חיילים ניגשו אלינו לראות מי אנחנו. ראינו שהם מילואימניקים. אחד מהם היה ידידותי מאוד, והיה נשאר עוד קצת כדי לדבר אתנו, אבל השני משך אותו חזרה למחסום.
15.00 - אירתח
חשבתי שהגענו לכאן מוקדם מדי, ולא יהיה לנו על מה לדווח. פועלים ספורים עברו דרך הקרוסלה, שהיתה פתוחה. ואז ראינו צעירה פלסטינית שהסתובבה הלוך ושוב לידנו; היא נראתה מודאגת. שני גברים פלסטיניים, שחיכו בצד, קראו לנו שנעזור לצעירה. נדים דיבר איתה, והיא אמרה לו שהיא מחכה כבר שעתיים- שלוש לחמותה, סמיה, שתיכנס לישראל דרך המעבר. הצעירה טענה שלחמותה יש אישור מעבר ואת כל המסמכים הדרושים, אך שמונעים ממנה לעבור. הצעירה דיברה בפלאפון עם חמותה מוקדם יותר, אך כעת הקשר נותק, והיא לא ידעה היכן חמותה נמצאת. כששמענו את זה הלכנו מיד לשער של המשרד במחסום וביקשנו לדבר עם האחראי על המחסום. שומר צעיר, נחמד ומנומס, הרים טלפון לאחראי ואמר לנו שהוא יבוא אלינו תוך זמן קצר. בינתיים דיברנו עם השומר, שסירב לומר לנו מה דעתו על המחסום; הוא אמר שבשבילו זה רק פרנסה. בינתיים האחראי על המחסום עבר לידנו מהצד השני של הגדר כמה פעמים, ראה אותנו מדברות עם השומר ולא עצר כדי לדבר אתנו - כנראה בגלל שהוא היה "עסוק" מדי. לאחר רבע שעה בערך האחראי על המחסום הואיל בטובו לפנות אלינו, ואני שאלתי אותו בנוגע לסמיה (החמות), שהם עיכבו במחסום. הוא ענה לנו ש"אנחנו לא מעכבים אף אחד, אין אף אשה פלסטינית בפנים" והלך לדרכו. אנחנו פנינו כדי לדבר עם הצעירה, אך היא נעלמה. נדים לא ראה אותה עוזבת. האם חמותה הורשתה לעבור במחסום כשאנחנו דיברנו עם השומר? האם שתיהן עזבו ביחד את המחסום בלי להגיד לנו דבר? האם החמות, סמיה, חזרה על עקבותיה לבייתה? לא ברור.