חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום א' 10.1.10, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה ב', רחל א' (לומדת מסלול ומדווחת)
10/01/2010
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?
כללי:
9:00 - תוך כדי נסיעה מספרת דפנה על אזור הבקעה אליו מועדות פנינו.
נוף מדהים נגלה לעינינו: גבעות ירוקות עגלגלות שנפתחות לעמק הירדן, משני צידיו כפרים, התנחלויות ומאהלים לכל אורך הדרך. באופן לא מפתיע יושביו הפלסטינים של אזור הבקעה מופרדים על ידי גדרות ושערים שלא יאפשרו להם לעבור לאזור הגדה, כך שהכניסה והיציאה לשני האזורים מחייבת מעבר דרך המחסומים, כאשר יושבי הבקעה מורשים להיכנס ולצאת עם רכבם (לרובם ככולם אין רכב) ואילו תושבי הגדה הבאים לבקעה צריכים אישור מיוחד או שאינם מורשים.
החיילים אמרו שהיום אין הגבלות על כניסה מהגדה לבקעה, וגם נוכחנו בכך לפי המוניות והמכוניות שעברו מצד לצד.
לאזרחי ישראל וכן לבעלי דרכונים זרים אסור המעבר מהבקעה לגדה במחסומי חמרה ותיאסיר.

מיםinfo-icon:
רוב בארות המים הפלסטיניות שהיו במקום נאטמו על ידי מקורות והיא היום ספקית המים. מאהלים משפחתיים לאורך כל הכביש ופנימה לו נאלצים להרחיק למקורות מים אחרים (באחריות "מקורות") ולמלא לעצמם מיכלי מים, בחינם. בחורף מסתפקים בפעמיים בשבוע ובקיץ כל יום. האזור מלא במעיינות ובנביעות של מי מעיינות מתוקים אך הם חסומים לשימושם של רוב המקומיים.

איום בהריסות בתים: מ-21.5.09 נתנו לתושבי המקום הפלסטינים צווי הריסה למבנים שנבנו אחרי 1967 וכמו כן הציבו ליד הכניסות למאהלים שלטי בטון המודיעים שהאזור הוא "שטח אש". מספר  מבנים נהרסו אך בעקבות התערבות בינ"ל ההריסות הופסקו. מלבד שטחי אש יש אזורים שהוכרזו כשמורת טבע, שגם בהם הבנייה אסורה. 

מחסום מעלה אפרים בכביש 508 – פתוח למעבר. לא היו רכבים מלבדנו והמשכנו בדרכנו. בדרך חזרה היה שם פלסטיני תושב הגדה שרצה לעבור לבקעה ולא אפשרו לו. נאמר לו לנסוע דרך מחסום חמרה שנמצא צפונה משם, דבר שמאריך את דרכו בהרבה קלומטרים. הוא אמר שבבוקר מאפשרים לעבור מכאן ואחר הצהרים לא. דפנה התקשרה למת"ק ולא עזרו. חזרו על אותה הנחיה.

על כביש 508 עברנו התנחלות גדולה מכורה ובהמשך הגענו לכפר פרוש בית דג'ן. פגשנו משפחה שגרה בפאתי הכפר, ליד קליניקה שנבנית עכשיו מלבני בוץ וקש (דווח על כך כאן). שאלנו ונעננו כי אספקת החשמל מתחילה בחמש אחה"צ עד תשע בלילה ומים הם מקבלים ממקורות.

מחסום חמרה
במחסום זה נכנסים ויוצאים מהבקעה לגדה. לדברי החייל במחסום הכביש פתוח למכוניות לשני הכיוונים, הבדיקה אקראית. מכוניות עברו מהר. הנוסעים יורדים מהמכונית לצורך בדיקה אישית וחוזרים למכונית שמחכה להם אחרי שכבר עברה את  המחסום. הולכי רגל נבדקו בקפידה, כולל חגורות, הרמת חולצות, תיקים.

בקעות – התנחלות ישראלית ממזרח לכביש 578 (דרך אלון).
תעלת חסימה לרכבים בין מערב הבקעה למזרח הבקעה
שער גוכיה - נמצא ממערב לכביש הנ"ל בערך מול התנחלות רועי, חוסם את המעבר בין מערב ומזרח הבקעה. בשעה שלוש אמורים לפתוח אותו למשך חצי שעה. משני צידי השער ולאורך דרך אלון כולה (ממערב לה) חפורה תעלה ובתוכה תלתליות תיל החוסמת כל אפשרות למעבר לכלי רכב במקום אחר שלא בשער גוכיה (בתמונה משמאל למעלה). כשחזרנו ב-3:15 השער היה סגור ולא היו שם אנשים.

הרבה חממות נראות בכניסה לרועי, ויש שם דרך עפר עוקפת המובילה למאהל של משפחת חדידיה. אך הדרך הזו חסומה ליד הכביש בתלולית עפר גדולה שנערמה לדברי המשפחה על ידי המתנחלים (בתמיכת הצבא) לפני כשבוע(צילום משמאל למטה).חסימת הדרך למאהל חדדיה

מאשי:  עוברים בסיס גדול "סערה". כל הבקעה מאוישת על ידי חטיבת כפיר.

משכיות – התנחלות חדשה של מפוני גוש קטיף נבנית בהמשך הדרך.

עין אל חילווה – מאהל משפחתי, אנחנו פוגשות את ראש המועצה, איש הרשות הפלסטינית שאחראי על כ-30 מאהלים המונים 250 נפש. יחד איתו נמצא ווטרינר, תושב ג'נין, שמגיע פעם בחודש לבדוק כבשים, עזים וכו'. לדבריו, מאז 21.5.09 – היום בו חולקו צווי הריסה והועמדו שלטי בטון עם הכתובת "שטח אש", אסור לו להיכנס למקומות שמרוחקים יותר מ-100 מ' מהכביש.

בענין צווי ההריסה: הרשות הפלסטינית העמידה לרשות המקומיים עורך דין ישראלי שפועל בעניין. חלק מהתושבים חוששים מהתמודדות משפטית מול הכובש.
בצומת 
חמאם אל מליח פונים מערבה ונוסעים עד מחסום תיאסיר.

מחסום תיאסיר

"חיילים בלוח שחמט אחד גדול," עונה חייל לשאלותינו השונות.

שני חיילים בודקים רכבים ושני חיילים בודקים הולכי רגל. יש עוד חיילים בפילבוקס.
החיילים
אומרים שלא משועממים. אין הרבה תנועה בשעת הצהרים. הבאים מורידים את הנוסעים למעבר רגלי. כל אחד נקרא ברמקול ונבדק. המכוניות נבדקות. כולם רשאים לעבור (חוץ מישראלים וזרים).

בחזרה אנו עוצרות אצל משפחת חדידיה והם מספרים לנו על אירועי השבוע האחרון: חסמו את הדרך אליהם בתלולית עפר (שהוזכרה לעיל), עצרו את אחד הרועים (שיושב איתנו) לפני יומיים כשרעה את העדר. אזקו את ידיו וכיסו את עיניו ולקחו אותו למעצר. שם היכו אותו והחזיקו כמה שעות בלילה. באותו זמן העדר התפזר בשדות. בסוף שחררו. לא אמרו לו מה הסיבה למעצר. הם לא מאמינים בהגשת תלונה וכו'. כאילו השלימו ורגילים לעבור את החוויה הזאת על בסיס תקופתי. לדבריהם בכל התנחלות יש את האיש הרע שאחראי להתנכלויות המתנחלים נגדם. השם שלו ידוע ואין מה לעשות. 4:30 - חזרנו הביתה.