חבלה, מעבר אייל, מעבר אליהו, ראס עטיה, יום ד' 7.4.10, בוקר

 משמרת שחר
 
מעבר אייל
4:30 – היום הפתוח הראשון של המעבר לאחר הסגר, כמות הנכנסים גדולה מהרגיל. הזרימה פנימה שוטפת, ללא עצירות של קרוסלה.
בצענו את הנוהל שנקבע עם מנהל המעבר: הלכנו לאורך גדר היציאה, פתחנו בעזרת ידית תחתונה שער ולחצנו על כפתור שחור, מיד הופיע מאבטח ואתו התקרבנו לגדר. ראינו שהתקינו סככה עבור חלק מן התור ויש גידור ליצירת תור מסודר. נפרדנו מן המאבטח תוך הבטחה שכעבור זמן נוכל לחזור לגדר.
ביציאה הפועלים דיווחו כי הבדיקה קצרה וכי כל העמדות פועלות. בשלב זה האווירה הייתה אופטימית.
 5:15-  ניסינו שנית לקרוא למאבטח ,אך במקומו הופיע מנהל לא חמוש וטען כי הוא לא יכול ללוות אותנו לגדר וכי בגלל הלחץ אין לו אפשרות לשחרר מאבטח.הזכרנו את ההסכם שהתקבל אך הוא בשלו.
ביציאה של הפועלים במקום שהייתה דלת, שמו קרוסלה ופירושו שלא ניתן לחזור, ואחד שעמד שם וניסה לחזור, נאלץ להמתין עד שהסבנו זאת לתשומת לבו של המנהל.
6:00 – לפתע ראינו את סנאית ונור שהגיעו מארתאח, הן נגשו ישר לגדר, ומיד הגיעו המאבטח והמנהל, אנחנו הצטרפנו אליהם, והם סלקו את כולנו.
6:30 – עברנו ליד מעבר אליהו, המעבר היה ריק. בטעות נכנסנו לתור של ערבים ישראלים והרגשנו מה זה.
 
ראס עטייה
7:00 – בדרך ראינו שער חדש, עוד בבניה , ולידו חיילים שמאבטחים את העבודות במקום.
כשהגענו לראס עטייה  התברר לנו כי גם בעתיד השער המקומי יישאר.
 
חבלה 
7:30 – בכל פעם נכנסת קבוצה של 5 פועלים לחדר הבידוק נבדקת במשך 5 דקות וכך הלאה.
בעל משתלה עבר עם הטנדר שלו מלא צמחים וחיכה עצבני לפועלים שלו שיעברו את הבידוק.
הוא סיפר לנו כי עם הקמת הגדר חתכו לו את המשתלה באמצע חצי בתוך הגדר וחצי מחוצה לה.
באותה הזדמנות הרסו לו חממות והפקיעו קרקעות ללא שום פיצוי. כל יום הוא מבזבז זמן עבודה עד שייבדקו הפועלים.