בית פוריכ, ג'וברה (כפריאת), דיר שאראף (חביות), זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, עזון עתמה, ענבתא, יום ג' 13.4.10, אחה"צ
מסלול משולב
עזון עתמה
הגענו למחסום בשעה 14:10 ושהינו כ-20 דקות. ראינו כמה אנשים יוצאים, וטרקטור שעוכב משך 10 דקות, ובסוף נתנו לו להכנס.
אחד החיילים ניגש לדבר אתנו. לדבריו, המחסום משמש כיציאה מכפר פלסטיני לישראל (?!), ולכן הוא כה חשוב. ניסיתי להזכיר את הקו הירוק, איזור התפר, הכפר המחולק. הוא השיב כי אינו מבין קווים וצבעים, ומבחינתו כל מה שנמצא בצד הזה של המחסום הוא ישראל - "אינכן רואות כל המכוניות הישראליות בכביש?", ותפקידו להקל עד כמה שאפשר את יציאתם של הפלסטינים שצריכים לבקר בישראל, והם מבינים זאת היטב ולכן הם לא עושים בעיות והמחסום שקט. מלבד הטעויות והאי-דיוקים "המזעריים" האלה, הוא היה מנומס מאוד וידידותי...
גם נסענו לבית שבמחלוקת אחרי אלקנה, שם הכל היה כרגיל, כולל הגעתו של ג'יפ הבטחון של ההתנחלות אשר בקש מאתנו לעזוב אך לא הייתה לו תעודה מזהה התומכת בטענתו כי מותר לו להורות לנו מה לעשות.
זעתרה
בשעה 15:00 עברנו ליד המחסום. היה תור מכוניות ענק מכיוון שכם. אי אפשר היה לספור אותן, אך התור עבר את השלט של חנות המנעולים.
חווארה, עורטא, בית פוריכ
הגענו לחווארה בשעה 15:10 ושהינו כ-10 דקות. היה שקט, ופחות מ-10 מכוניות עברו בשני הכיוונים. עצרו משאית קטנה שהובילה צמחים והחזירו אותה. התפלאנו לראות אותה נוסעת לכיוון הכפר חווארה, ולא לעורטא. אז נזכרנו כי אסור לו לנסוע בכביש הזה. המשכנו לכיוון עורטא ובית פוריק, שנראו נטושים. רק בדרך חזרה מבית פוריק, כעבור כ-20 דקות, ראינו את המשאית עם הצמחים מגיעה לעורטא מהכביש שממול למחסום. היה עליה לנסוע בדרך הארוכה מסביב, נסיעה של 20 דקות, במקום בדרך הישירה שהייתה לוקחת דקות ספורות.
דיר שארף/טולכרם
המשכנו דרך הר גריזים ושכם לדיר שארף, שהיה נטוש, ולכניסה לטולכרם, שהייתה מאויישת אך שקטה.
עינב/ג'ובארה
בקשנו מהחיילים במחסום לפתוח לנו את השער. הם אמרו לנו להמתין לקצין שלהם. חיכינו כ-10 דקות, והוא הגיע כדי למסור לנו שאין לנו רשות לעבור בשער. עמדנו על שלנו, הוא התקשר למת"ק לברר, וכעבור 10 דקות נוספות הודיע לנו כי הם הורו לו לא לפתוח את השער. זו הפעם השנייה ברציפות שמנעו מאתנו להכנס דרך השער הזה.