גוכיה, חמרה, מעלה אפרים, יום ה' 18.6.09, אחה"צ
ממול לתחנת הרכבת של האוניברסיטה עוכבנו במשך שעתיים על ידי איש שב"כ שדרש לדעת מאין יפעת באה ולאן היא הולכת. היא סרבה לשתף פעולנ עם על חדירה זו לתחומה הפרטי. במקום ציבורי (רחוב), במקום שיועד להמתנה לאיסוף (ע"י מפרץ חניה), כאשר היא המתינה לי וקראה לתומה ספר. היא הפקידה בידיו את תעודת הזהות שלו אך הוא עצמו סרב להזדהות וקרא למשטרה. השוטרים די הובכו על ידי האירוע.
12.45 מעלה אפרים - אין פלסטינים. מתנחל אחד ממתין בתוך המחסום לטרמפ.
13.00 – חמרה - תור ארוך של מכוניות (13) ממזרח ועוד 15 מכוון שכם. הבדיקה לא מעמיקה, אך בין מכונית אחת למישנהה הפסקות ארוכות בהן החיילים מתגודדים להם בצל ומשוחחים בנחת, בעוד הפלסטינים מחכים בשמש הלוהטת של צהריים בבקעת הירדן (37 מעלות). אבל מי סופר את מצוקתם בכלל. בשקט הם עומדים שעה- שעה וחצי בתור ומעשנים עוד סיגריה ועוד אחת ,כדי לא להתעצבן...
מכונית שהגיעה מכיוון שכם סורבה, יש להניח שלא התאימה לאחד מהקריטריונים השרירותיים שחלים על העוברים במחסום – מי שאינו תושב הביקעה, מי שהרכב לא רשום על שמו וכו' לא מורשה לעבור אל בקעת הירדן, כאילו לא היתה זו ארץ אחת אלא מעבר גבול בין 2 ארצות נפרדות. נוסעי המכונית שאולצו על ידי עוד אחד מהצווים השרירותיים שכל מטרתם היא להכביד על האוכלוסיה, לעבור רגלית, ממתינים, לאחר בדיקה, בצד המזרחי, בשמש, ורק כעבור זמן מה הם מבחינים שהמכונית שלהם הוחזרה לשכם והם צועדים, שלוש נערות צעירות ואישה קשישה וכבדת משקל שמתנשמת ומתשנפת ממאמץ , בשמש חזרה לצד השני.
פועלים רבים מגיעים לאחר שגמרו את שעות עבדותם בחלקות החקלאיות של הקולוניות. הם ממתינים בשורה ארוכה בשמש. סככת הצל שנבנתה, כביכול, לרווחת העוברים , מאוכלסת במיכל המים של החיילים. ב-13.30 לאחר טלפון למת"ק, מתחילים להעביר מכוניות ללא בדיקה והתורים קטנים בהרבה. במשך היום (14.45, 17.30, 19.30 עברנו במחסום חמרה, ובכל פעם שעברנו לא היה תור , מקסימום 2 מכוניות ).
לא הגענו לתיאסיר מפאת קוצר זמן.
שער גוכיה -15.00 (דיווח טלפוני) – השער לא נפתח ורק טלפונים חוזרים ונשנים שלנו הצליחו להביא את החיילים ב-16.15 לאחר שהאנשים המתינו בשמש כשעה וחצי.
הצקות לתושבי בקעת הירדן – מעצרי-שווא, הריסות בתים
ב-21.5.09 הציב הצבא יותר מ - 60 עמודי בטון ועליהם כיתוב "שטח אש הכניסה אסורה" (ראו תמונות). ליד כל ישוב וליד כל מאהל הציבו את השלטים. חודשיים מוקדם יותר חילקו לכל התושבים באזור צווי הריסה וצווי "חובת פינוי משטח סגור" כל זאת כהכנה לגירושם של אלפי תושבי בקעת הירדן. אין ישוב אחד שחרב הפינוי לא מרחף מעליו בצורת אותם הכרזות חדשות על מקום מגוריהם כשטח אש. (אני מדגישה- הצווים חולקו לפני הצבת האזהרות), ובמקביל סופר לנו על התנחלות חדשה ליד משכיות (לא ראינו) וההתנחלויות האחרות חוגגות את שיחרורם מהתושבים שגרו באזור עשרות שנים לפני שהמתנחלים אף חלמו להתיישב שם.
ואדי אל-מליח - בעין אל חילווה
בצומת בה פונים לכיוון תיאסיר מכביש 578 – הרס הצבא ביום רביעי 17.6.09 3 מבני מגורים, ו-12 מכלאות צאן השייכים ל-3 משפחות - 20 איש ו-12 ילדים. מעבר לכביש הרס הצבא לעוד משפחה את מבניהם, אך קבוצת פעילים מהאזור בנתה לו מייד באותו מקום כי הוא איש חולה מאוד.
בעין כורזליה- באזור הנקרא "ערקוב עקרבה" (אותו הצבא מכנה "אזור 5") באזור מדברי , צחיח ומלא אבנים שהגישה אליו קשה, הרס הצבא את בתיהם של 3 משפחות, 28 איש, 18 ילדים. גם 3 עוקבי מים
הרסו. המשפחה מקורה מעקרבה שמצפון מזרח, אך מתגוררת כאן כל חורף במשך 25 שנה. (בקיץ הם חוזרים לעקרבה). כשהגענו למקום הוא היה נטוש- האנשים עברו לעקרבה, אך ריחם עדיין נישא באוויר. ב-26.3.09 קיבלו "חובת פינוי משטח סגור". גם כאן – ההריסה נעשה ב-17.6.09.
ב-4.6.09 נהרסו בתיהם של תושבי חדידיה המתגוררים בראס אל אחמר (ליד שער גוכיה שמו התנחלות רועי) ועל ראשם של כל התושבים מאיימת חרב הגירוש.
נראה שהצבא פתח במתקפת גירוש מסיבית בטענת "שטחי אש"
מעצרי- שווא חוזרים ונשנים – ביקרנו אצל משפחת ס. שבנם נעצר ביום חמישי שעבר (11.6.09),: כאשר רבש"ץ התנחלות בקעות ו-2 שומרים של ההתנחלות השתילו עליו תרמילי כדורי משומשים והאשימו אותו בגניבתם. האמת היא שאין במקום תרמילים כלל, כי אין שם אימוני צבא , בגלל הקירבה להתנחלות. ע. נעצר ביחד עם אחיו בן ה-13 ושניהם הוכו , לטענתם בכל חלקי גופם. לאחר מכן המתנחלים העבירו את ע. ואחיו לידי המשטרה. בערב שוחרר האח הצעיר וע. הועבר למעצר בחווארה. שבוע היה במעצר ושוחרר ללא אישום . לפני שבועיים עצר אותו הרבש"צ של רועי והוא היה במעצר 8 ימים ושוב- שוחרר ללא אישום (אך הפעם ללא מכות). בפברואר הוא נעצר עם אח אחר באופן דומה – הושתלו עליו תרמילי כדורים , גם אז הוא הוכה ע"י הרבש"ץ של בקעות ושוחרר ללא אישום. עורך הדין תאופיק ג'בארין הגיש תלונה למח"ש על כך, אך לא נעשה דבר. הסיבה האמתית למעצרים היא הרצון לסלקם מהאזור (הם יושבים בתווך – בין בקעות ורועי) ובמיוחד הרצון שלא ירעו את הצאן בקרבת ההתנחלויות.