חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 30.10.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דורית ה. (צילום) יפעת ד. ודפנה ב. (דיווח)
30/10/2008
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?
שער – היפתח!!מחסום בשום מקום - בקעת הירדן יוני 2007
צפון בקעת הירדן מנותק לחלוטין מהגדה על ידי תעלה, שנמתחת לאורך קילומטרים רבים ואינה מאפשרת מעבר מהבקעה לגדה אלא דרך המחסומים או שערי ברזל לא מאוישים. יוצא שתושבי הבקעה כלואים בה ואינם יכולים להתחבר לבני עמם, למקומות עבודה, לטיפולים רפואיים, לקניות ומסחר ולביקורי משפחה - אלא דרך רצונם הטוב (או חוסר רצונם) של החיילים שבמחסומים.  ושערי הברזל, זו המצאה ייחודית לבקעת הירדן. אלה קבועים בשומקום [משמאל, צילום ש. בר, יוני 2007] סמוך לתעלה, שחסומה בתלתליות (תיל) דוקרניות לכל אורכה!

שבטי הרועים בצפון הבקעה, כדוגמת חדידיֶה וחומסה, נאלצים לעבור דרך שער אחד כזה, שהציב הצבא בנתיב הגישה שלהם לציביליזציה, למשל לטאמון - עיירת המקור שלהם. שם גם נמצאים חלק מילדי השבט, שנשארים ללון אצל קרובי משפחה בעיירה כי שם נמצא בית הספר הקרוב או האפשרי מבחינתם. 
שער הברזל אמור להיפתח שלוש פעמים בשבוע לחצי שעה: בבוקר (07:30) ואחה"צ (15:00). השבוע התקשרו אלי אנשים שלוש פעמים וסיפרו שהם ממתינים ליד השער שלא נפתח במועד ורק אחרי שהתערבתי הוא נפתח, כמובן באיחור. במשמרות האחרונות בבקעה הקפדנו להגיע לשער זה בשעה 15.00 ותמיד הוא היה נעול, תמיד באו לפתוח באיחור של חצי שעה, שעה. לפעמים, סיפרו האנשים, משאירים אותם לחכות שם משלוש עד שש בערב, לפעמים עד שבע, ולעיתים מודיעים להם (לפני שבוע): תחזרו כלעומת שבאתם. לאן יחזרו? ביתם מעברו השני של השער והתלתליות. אין להם לאן ללכת.

 11:15 מחסום מעלה אפרים – עברנו מבלי לעצור אך ראינו מכונית פלסטינית עוברת ללא עיכוב.

 11:40 מחסום חמרה – ממזרח ריק, ממערב ממתינות שתי מכוניות.

 14.00 מחסום תיאסיר – מרחוק ראינו מכונית (היחידה) נבדקת תוך 5 דקות. בזמן שהותנו שם (כרגיל למורת רוחם של החיילים) המעבר היה מהיר, ללא עיכובים, אך התנהלות החיילים היתה אדנותית ושידרה כוחנות על סף אלימות. כשפנינו לעזוב, ואולי משום שהחיילים סברו בטעות שכבר עזבנו, נראה היה שמעכבים מונית בצד. חזרנו למחסום והמונית שוחררה. עזבנו ב-14.55.

15.10 – מחסום (שער ברזל) מול התנחלות רועיאנשים ממתינים לפתיחת השער בדרך לביתם
ממתינים ארבעה גברים, אשה מבוגרת, קשיש וילד בן ארבע וחצי ובצד שני טרקטורים אליהם רתומות עגלות עם דברים שהביאו מטאמון [תמונה עליונה]. דורית נותנת לילד צעצוע. הוא לא פותח את המתנה  אך מציץ לתוך השקית בסקרנות. במת"ק אומרים לנו (בטלפון) שמייד ישלחו ג'יפ לפתוח. אנו משוחחות עם האנשים, לאט לאט יורד הערב ורוח קרה נושבת. האשה חשה ברע ואנו מביאות מהמכונית מיםinfo-icon. הקשיש נראה עצבני – אשתו חולה מאוד, היא בטאמון והוא חוזר מביקור אצלה. את הכבשים שלו גידר במאהל ואין איש שישגיח עליהם, יאכיל או יחלוב אותם. גם הוא חש ברע ונשכב על האדמה הבוצית. כל 10 דקות אנו מטלפנות למת"ק. "עוד 2 דקות יבואו", "מה? לא פתחו? לי אמרו שפתחו!" וכן הלאה תירוצים והתחמקויות. שמעתי את החייל במת"ק חוזר ודורש שמישהו יצא כבר לפתוח.
על הגבעה ממול יש עמדה צבאית, הצבא רואה משם כל תנועה. אילו רצה מישהו מהפלסטינים לעקוף את שער הברזל הנעול תוך דקה היה יורד אליו ג'יפ והיו עוצרים אותו. אבל סתם לבוא בזמן כדי לאפשר הזקן שוכב על האדמה בהמתנה לחיילים לאנשים לחזור הביתה? זה לא.

16.30- אני מנסה את אימן, לשעבר קצין מת"קinfo-icon מחווארה שעבר לבקעה. אימן מודיע לי שאין אנשים בשער. הוא עבר שם קודם, ראה את המכונית הכחולה שלי אבל לא ראה אנשים. עד כדי כך הפלסטינים שקופים.
17.00 – חושך מוחלט. אין אפילו ירח. קררררר... אנשים מצטנפים בבגדיהם הדקים. האב מרדים את בנו הקטן על זרועותיו כשהוא כורע למרגלות השער[תמונה תחתונה]. הזקן נרדם על האדמה הקרה [תמונה אמצעית]. אימן שולח את נציגו, צפא, נגד המחסומים. אבל לצפא אין מפתח לשער. גם הוא מתחיל להרים טלפונים כועסים לצבא, ו....כלום.
צפא קורא לזאטוט (הילד ניגש אליו בדחילו ורחימו ותולה בו עיניים מבוהלות) ומציע לו ולאביו להיכנס ולשבת בג'יפ שלו. האב מסכים אך הילד האב והילד אחרי שעתיים וחצי המתנה - עוד לא פתחומבועת ופורץ בצרחות. מה הפלא? עומד מולו חייל ורובה תלוי על כתפו, כמו החיילים שבאים שוב ושוב להרוס את ביתו וגורמים להוריו לבכות. גם צפא כבר כועס. הוא מבטיח שמעתה הוא אישית ידאג לכך שהשער ייפתח כל יום, ובזמן. בינתיים -  אין חיילים ואין מפתח.
 ב-17.40 מגיע הג'יפ המיוחל. יורדים שישה חיילים ופותחים ללא אומר את השער. שום התנצלות, אף לא חיוך קטן של מבוכה. באדישות הם מעבירים  שבעה אנשים קפואים ומותשים, אנשים. בני אדם. כמו אבא או סבא שלהם. שההמתנה מורטת העצבים הזו היא מנת חלקם הקבועה תחת מכבש הכיבוש.
 
 18.05 מחסום חמרה - תור של 12 מכוניות ממזרח. ארבעה אנשים ממתינים בחשיכה למונית שהורידה אותם וטרם עברה את המחסום מזרחה. אנשים הסתובבו על הכביש מחוץ למכוניות, נראה שהם ממתינים כבר זמן רב וקצרה רוחם לשבת במכונית. 

18:30 מעלה אפרים – ריק ממכוניות ואנשים.