חווארה, חמרה, יום ש' 3.5.08, אחה"צ

בדרכנו לחמרה הגענו לחרבת חומסה הסמוכה למחסום חמרה ולהתנחלות רועי. במקום מספר בתים שנבנו לפני 1967 (עם טאבו תורכי) ומספר סככות שהוקמו לחיות המרעה. סמי משבט החומסה סיפר לנו על צו שקיבלו התושבים לפני כחודשיים המאיים להרוס את הסככות כי הן נבנו ללא רשיון ממדינת ישראל. צריך לראות כדי להאמין. סככות עלובות, מעט ברזל וברזנט ופלסטיק, אלה פשעי ההתנחלות הלא חוקית בבקעת הירדן.
הבדואים כבר סולקו לפני כשנה וחצי ממקום מושבם הקודם, כשני ק"מ צפונית יותר, כשהשטח הוכרז כשטח אש. הגיע עוד איש, שיש לו סככות באדמה שכנה, וסיפר גם הוא שאת הסככות שלו כבר הרסו הבולדוזורים, כששטח האש הולך ומתפשט כל הזמן. במקום נמצאת באר מים שאי אפשר לשאוב ממנה זה עשרות שנים, עומקה 120 מטר והיא יושבת על מי תהום. הרבה פעמים הדגימו לנו את העומק המרשים על ידי זריקת אבן. כדי לחדש את השאיבה צריך ציוד משוכלל היכול לקדוח בעומק כזה. לפני שנה היה מיזם במסגרת משא ומתן ישראלי פלסטיני לאפשר לחברה יפנית לקדוח, אך העבודה הפסקה ע"י ישראל לאחר קידוח של 30 מטר, ואילו בהתנחלות רועי הירוקה קדחו לעומק 500 מטר והם סוחבים את המים מן הבאר המיותמת. הבדואים של שבט החומסה קונים את המים ממיכליות ומשלמים 120 שקלים לשמונה נפשות כל חמישה ימים. ההורים של סאמי עדיין זוכרים את נביעת הים והירק מסביב. אחיו של סאמי עובד בגידול צמחי תבלין בהתנחלות רועי , משתכר 70 שקלים ל-10 עד 12 שעות עבודה ביום. התאילנדים משתכרים כפליים מן הפלסטינים . מעט כסף מרוויחים ממכירת תוצרת חלב כבשים בשכם.
ככה, במקום המבודדד הזה, שבו ישבו אנשים מימי התורכים, מתנקזים כל מרכיבי הדיכוי של הכיבוש. גניבת אדמה וגניבת מים, ניצול מצוקת אנשים קשי יום לעבודה בשכר עבדים, פיקוח מתמיד על כל היבטי החיים מן המחסום הסמוך ותמרוני הצבא. לפי המפות של אוצ'ה רוב השטח המקיף הוא שטחי אש או שטח צבאי סגור.

נסענו לכיוון הבקעה בכביש הפונה מזרחה מצומת זעתרה, כביש 458 המכונה דרך אלון . רוב הדרך עד מחסום מעלה

אפרים מגודרת משני צדיה בגדרות ברזל, לאורך הגדרות יש חסימות זרוע, חסימות עפר וחסימות בטונדות המונעות יציאה אל הכביש מן הכפרים הפלסטינים דמה, קוסרא, קוסרין,  עקרבה, ג'וריש, קבלן. פה ושם עדיין יש פתחים בגדרות שאינם חסומים ומהם עולים דרכי עפר תלולות. אין מחסום מאויש עד למחסום מעלה אפרים, ובדרך שני מאחזי צבא המוצבים על הגבעה הכי גבוהה בשטח, בשניהם הבחנו בג'יפים וחיילים המפקחים על הכפרים.לא היתה כמעט כל תנועת רכב פלסטיני על

הכבישים.

עצרנו במחסום מעלה אפרים. מחסום מאויש כולל מגדל, בטונדות פחי זבל ובודקות אליהן נקראנו להיכנס לאחר עימות קצר עם החיילים בעניני צילום. מעט מכוניות פלסטיניות עברו לאחר בדיקת תעודות. מכוניות של יהודים ישראלים עברו ביעף ללא עצירה. כנ"ל במחסום חמרה, לא ראינו בשני המחסומים הולכי רגל. יש כניסה לתושבים שאינם רשומים כתושבי הבקעה אך התנועה דלילה, העיסוק בחקלאות מועט בימים אלה ותושבי המקום חיים בד' אמותיהם הצרות ביותר.

מחסום חווארה
במחסום מעט אנשים. לפי מגרש החניה המלא, מעט אנשים באמת מגיעים למחסום, על כן עוברים מהר יותר מאשר בעבר למרות הבידוק של מגנומטר, התפשטות, הורדת חגורה ובדיקה מדוקדקת של תיקים ותעודות.

במחסום סיפרו לנו אנשים נסערים על התקרית בעסירה א קבליה. לפי הדיווח שקיבלנו מן הפלסטינים, אשר קיבלו דיווח טלפוני מקרוביהם בכפר, הגיעו מתנחלים מיצהר ושרפו שדה חיטה וחיבלו בעצי זית. כשביקשו תושבי הכפר להתנגד החלו המתנחלים להרביץ לפלסטינים בחסות הצבא שהגיע למקום די מהר. לפי הדיווחים הצבא לא ניסה כלל לעצור את המתנחלים  ואפלו סייע בתפיסת אנשים שכביכול התפרעו שלא לטעמם. שני גברים פלסטינים נפצעו ואחד הגיע לטיפול בשכם. כבאית פלסטינית נמנעה מלבצע את הכיבוי . כל הפרטים נמסרו ע"י אנשי הכפר ליש דין, לבצלם, ל Y נט ולוואלה. פרסום הופיע בשני האתרים ומסר את  גרסת הצדדים המעורבים.