דרום הר חברון, חברון, יום ג' 3.8.10, בוקר
8.00-11.00
1. חברון- שיגרה
2. מש' גאבר- המשך ההתעמרות
3. החמרה בנהלי החיים של תושבי הבקעה
מעבר מיתר
בשעה 8.00 כל הפועלים עברו, ורק משפחות האסירים ממתינות בסככה. להן ממתינים 4 אוטובוסים.
בכביש 60 ניכרת תנועה ערה של משאיות כבדות בשני הכיוונים. צה"ל לא מורגש היום, גם אזרחים אינם נראים בדרכים.
חברון
בכניסה לקרית ארבע, על הגבעות מימין הדרך, מאחז "מצפה אביחי" נראה גדל ומתפתח: עוד קרוון צהוב, ועוד אחד.
אנחנו תוהות האם קיטנת ההתנחלויות נמשכת?!
העיר מתעוררת בעצלתיים. כמעט אין תנועה של עוברים ושבים. המתנחלים ממהרים במכוניותיהם כרגיל.
חיילי הנח"ל נמצאים בכל המחסומים אך אינם מעכבים איש. גם שוטרי משמר הגבול בעיקול 160 ובמחסומי מערת המכפלה לא מציקים בשעה זו. מראית עין של "הכל בסדר".
משפחת גאבר
מ. נהגנו מספר ששמע שנער מבני המשפחה נאסר אתמול. החלטנו לשוב ולבקרם.
חלקת הקישואים שנותרה לפלטה עדין מוריקה ושופעת פרי (קניתי ארגז).
יאסר ויוסרי, אחיו של עטא, מקדמים את פנינו בשמחה. חשוב להם לראות שמישהו מתענין בהם. הם מספרים שאתמול (יום ב), שוב הגיעו אנשי המנהל האזרחי כדי להרוס ולפרק ולקחת את הטפטפות. הם היגיעו ב 6.30 בבוקר לשדהו של בן דודם, הגר מהעבר השני של כביש 60.
הוא יצא אליהם כשכל שאר בני המשפחה עדיין ישנו והעדיף לא להעירם. על כן ביקש מהם שיקחו הכל בשקט ולא יעירו איש, ולא יפחידו את הילדים שעדיין בטראומה מארועי השבועות האחרונים. "סתום ת'פה ותעוף מפה" השיבו בצעקות "בחורינו המצויינים". מכיוון שהשקט הופר החלו כולם להתעורר, יצאו הילדים מבית וזרקו אבנים.
וואדיע באדראן גאבר בן ה 16 קפץ מבוהל ממיטתו ורץ לראות מה קורה. מכיוון שהעז לרוץ לעברם, עצרו אותו החיילים המאבטחים, היכו אותו עד זוב דם ולקחו אותו. יחד איתו נעצר דודו שניסה למחות על המעצר. עוד הם נגררים לג'יפ, רץ ילדו בן 3 של הדוד אחריו ובזעקות שבר: באבא, באבא.....
חייל גיבור מצבא ההגנה לישראל תפס את הילד והעיף אותו הצידה כמו "היה שקית זבל" שלא יפריע לעבוד.
כשקולות בכיו של תינוקו מהדהדות באוזניו הולך אדם שמנסה לעבוד את אדמתו אל הכלא.
בערב צלצל וואדיע אל אביו ממת"ק עציון. לדבריו, החל מיום ד' יהיה במחנה עופר ושם יישפט.
בנוסף לכל הצרות, ממשיכים בני המשפחה ומספרים כי בזמן האחרון מגיעים כוחות צבא בכל פעם בשעות אחרות לביקורי פתע כדי לבדוק אם הם עדין משקים. זה יכול היות מאוחר בלילה, בצהרים או השכם בבוקר.
גם אפשרויות התנועה שלהם ושל שכניהם הפכו מוגבלות יותר לפתע בימים האחרונים. הם היו נכנסים ויוצאים בד"כ לחברון וממנה דרך מעבר רגלי שנותר בכניסה הדרומית לקרית ארבע. כניסת המכוניות מזמן חסומה שם בשער צהוב. עכשיו חסמו את הדרך באבנים כבדות. ביום ב' בלילה ניסה שכנם לשוב לביתו.
שומרי קרית ארבע לא הרשו לו. "לך מסביב" הם אמרו. מסביב, פירושו ללכת שעה לכיוון בני נעים במקום 10 דקות בדרך הזאת.
"למה? מה פתאום?"
"ככה" היתה התשובה.
לא עזרו בקשותיו ותחינותיו.
"תשע בלילה" הוא אמר.
"תנו לי רק הפעם. ממחר לא אלך פה יותר"
גם המשטרה והצבא שהגיעו לא יכלו לאפשר לפלאח לשוב לביתו הצמוד לשער. הוא היה צריך ללכת ברגל שעה ארוכה.
עכשיו אפילו לרכוב על חמור אסור להם. גם זה רכב מסוכן. ומי שקובעים שם הם המתנחלים.
אנחנו מבחינות בוודאות בהצרת צעדיהם של כל החקלאים הגרים בשכנות לקרית ארבע ובמגמת ההשתלטות על חייהם ושטחיהם.