דרום הר חברון

משפחת גאבר ומאבקה לשרוד בבקעה (האיזור החקלאי למרגלות קרית ארבע)
אחרי ארועי הימים האחרונים (ראה דוחות מיום 19-20.7.2010), השבוע שוב הגיעו אנשי מקורות בחסות משמר הגבול וקרעו ולקחו טפטפות וצינורות. החלטנו לשים את הדגש על סיפורה של המשפחה.
קרין, כמתנדבת גם בארגון "במקום" הצטרפה למשמרת כדי לשמוע את תלאות המשפחה במדויק וממקור ראשון, במגמה לבחון האם יש באפשרותם לעזור למשפחה במאבקה. 
ישבנו במחיצת המשפחה כשעתיים, בהן עטא ואחיו גוללו בפנינו את כל ההיסטוריה של יחסי המשפחה עם המתנחלים והמדינה מיום הקמת קרית ארבע בשנת 1972 ועד היום. מכיוון שהדוח המפורט נכתב עי קרין, אנחנו נתאר בקצרה.
מדינת ישראל בשיטתיות נוגסת מאדמותיהם. קודם כדי לבנות את שכונת "גבעת החרסינה", אח"כ כדי לסלול את כביש 60. בהמשך, הכרמים "נהיו קרובים" לשכונה, כך לדברי השלטונות הישראלים, אז  גדרום ואסרו עליהם לגשת לעבד את  האדמה. לאחרונה הרסו בוסתן גדול ופורה כדי לבנות את הטרסות החובקות את שכ "נופי ממרא". המשפחה מתעקשת להישאר על אדמתה ולחיות מפריה, אז עכשיו הם הפכו לגנבי מים - זאת בניסיון לסלקם. אולי זה ימאיס עליהם את החיים?! איך זה אינם מבינים שהם צריכים ללכת משם כי קרית ארבע צריכה לגדול?
לא עזרו הסבריהם שהמים הם מבאר וממיכליות שהם קונים בכסף מלא, וממילא אין להם שום אפשרות טכנית להתחבר למים של חברת מקורות. ובכן, מדינת ישראל שולחת חיילים ומשטרה, ממוגנים וחמושים, כדי לאפשר ל"בחורינו הטובים" לעקור, לקרוע ולפרק כל ציוד שמאפשר למשפחת גאבר לגדל קישואים, שעועית, עגבניות וענבים. וכך, בבית קטן שמודבקות עליו תוספות בניה ארעיות לשלושה אחים המצטופפים בו עם משפחותיהם, נאחזת המשפחה באדמתה ומסרבת לעזוב. הם אף הראו לנו את שטר הקניה מימי התורכים ואת המערה שבה חי סבם. יאסאר גאבר הראה לנו איך מצטופפת משפחה של חמש נפשות בחדר אחד, עם מטבחון, מקלחת ושירותים. הוא הראה לנו גם את הטפטפות הקרועות, את צינור המים שהוא מעביר מחלקה לחלקה כדי להשקות בכל דרך את הגידולים. לדבריו, כך הוא מבזבז עכשיו הרבה יותר מים, אבל הם חייבים גם  לאכול וגם להצליח למכור את הירקות כדי להחזיר את החובות שיש להם, כי קנו ציוד רב לעבד את השדות.
ועכשיו "הם רוצים שאבקש כסף מגורמים שאני לא רוצה לפנות אליהם"  אומר יאסאר "הגורמים האלה רק מחכים שאפנה אליהם". גם עטא אומר שמחזיק את צעירי המשפחה בכוח כדי למנוע התפרצות זעם. "אנחנו רק רוצים לחיות בשלום על אדמתנו, איננו מבינים מדוע האלימות הזאת, הגסות והרוע הזה. מה רע עשינו?!"
לפני 105 שנים סבא שלנו קנה במטבעות זהב את האדמות הללו, וחי במערה שעכשיו הצמדנו אליה את ביתנו. הוא הוריש לנו את הזכות לבנות בית ולחיות פה. "איזה צדק יש ליהודים?!" הם שואלים.