ארתאח (שער אפרים), יום ו' 2.7.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אנלין ק., חנה א. (מדווחת)
02/07/2010
|
בוקר

ארתאח,  משמרת שחר ניתן להעתיק כמעט מלה במלה את הדוח של מיקי פ. מהמשמרת ביום 25.6.10 באייל.
הקולות העולים מתוך הציבור הממתין מחוץ לגדרות כדי להיכנס אל הארץ הנכספת, נהמת האנשים שכבר נמצאים בתוך המבנה, נתונים לבדיקות, התלונות החוזרות ונשנות על שעת הפתיחה המאוחרת, 05.00 ולא 04.00  - השעה בה נפתח המחסום בשאר ימי השבוע; וכל זה אל מול טיפוח הנוי ביציאה מהמחסום לכיוון ישראל. הגינון עולה כפורח – מטפסים כבר משתרגים על הגדרות, עוד מעט יכסו אותן (אבל לא את חומת הבטון הטרומי המתנשאת לגובה), אפילו פסיפלורות החלו ללבלב. בכלל, ניתן לחשוב שהמחסום הוא ארץ שבעת המינים כי נטעו גם עצי רימון שכבר נותנים את פריים. שלא לדבר על הלימונית העשירה. הם ושפעת הפרחים. והדשא!! איך אפשר שלא להזכיר את הדשא, מעוטר בממטרות.
כפי שכבר כתבנו, משקיעים בפרחים ומתעמרים באנשים.

אל מול הגינדור של 'ברוכים הבאים' ל'מעבר אפרים' עומד בניגוד משווע הלכלוך המכסה את האזור הסמוך לכניסת הפלסטינים אל המיתקן, אזור הנמצא בצד המערבי של גדר מגרש החניה אליו מביאות מכוניות את העובדים הפלסטינים בבקר בדרכם לעבודה. באזור הזה כנראה כבר לא צריך להעמיד פנים ולייצר תפאורה (אם כי השלט הענק המכריז 'התקווה של כולנו' עדיין עומד על מכונו). 
ב-05:03 החלו ראשוני הממתינים להיכנס למיתקן. אנשים מטפסים על הגדרות בניסיון לעקוף את התור.
בכל פעם שהקרוסלות נפתחות, עוברת קבוצה שבין 65 ל-80 אנשים, הקרוסלות ננעלות ונפתחות שוב לקבוצה נוספת.
את המרחק הקצר שבין הקרוסלות לבין מיתקן הבידוק הראשון, המגנומטר, אנשים עוברים בריצה ע"מ להגיע אליו ראשונים.
תוך כדי, מניחים על שולחן בצד חפצים כגון פחית משקה, שקית מזון וחולצים נעליים. גם כאן יש כאלה המנסים לעקוף את האחרים.
מן המבנה עולה קול עלום ומחלק הוראות בשפת המחסום – שפה של פקודות המוכרזות בטון תואם. לפעמים מתלווה לפקודות חיזוק חיובי 'עכשיו יופי, עכשיו יופי', כנראה על ביצוע משביע רצון של הפקודה. 
ב-05:10 החלו לצאת הראשונים.מספר האשנבים המאויישים עלה משך השעה שהיינו מ-3 ל-5.
יוצאים זועמים אומרים 'לא עובדים כלום, לא עובדים בכלל'. 'את יודעת מה הולך שמה? מלחמה שמה' (בתוך המבנה).
'תבקשו מהם שיפתחו עוד מעבר'.
אשה יוצאת והבעת פניה כאובה. היא חושפת את ידה עד למרפק ומספרת כי בדוחק שנוצר בקרוסלות הכניסה היא נחבלה בידה (ואפשר לדמיין כמה קשה יהיה לה היום בעבודת הכפיים ממנה היא מתפרנסת). 
התצפית במחסום מפגישה עם עוולות וחששות הנוגעים למקום העבודה.
גבר מכפר בנפת ג'נין איבד את מקום עבודתו. החברה בה עבד 21 שנים נסגרה. כבר חודשיים לא קבל שכר (55 ימי עבודה, 200 ₪ ליום). הוא חרד לפיצויים המגיעים לו. הפנינו אותו ל'קו לעובד'. בימים אלה מנסה את מזלו כעובד יומי, 'כמו שוק.
באים ולוקחים לעבודה'. חושש לאבד את אישור העבודה.
 05:50 - חזרנו אל אזור הכניסה של הפלסטינים למחסום. התור בכניסה נמוג.
כשהשביל אינו עמוס ניתן לראות כי על האנשים לעבור  במסלול עקלתון של 4 פיתולים, עד שיגיעו אל הקרוסלות.
מדי פעם מגיע אדם אל הקרוסלה ונכנס. 
ב-05:55 הכריז הרמקול 'בוקר טוב לכולם. עוד שתי דקות נמשיך לעבוד'. הצטבר תור קצר של כמה אנשים.

ראינו גבר ושתי נשים חוזרים. הגבר אומר בחיוך נבוך שיש בעיה עם המגנט אבל מדגים באמצעות ידיו שיש כנראה בעיה עם הזיהוי הביומטרי. את שתי הנשים לא הספקנו לשאול מה הבעיה.