ביקור בג'יוס

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
שושי ב' וציונה ש' (מדווחת)
01/11/2010
|
אחה"צ

כידוע, ג'יוס הוא כפר לא גדול, המונה כ-4000 תושבים. חנות המכולת של סאלח בג'יוס אינה משופעת בקונים. לעומת זאת, היא מהווה לגבינו מרכז תקשורת עם תושבים של הכפר. סאלח עצמו, גבר נאה בבן 50+ מדבר אנגלית משובחת , עבד 19 שנה בסעודיה  כמנהל חשבונות, וגם כאיש שיווק.  אולם כאן, בגילו אין לו כל סיכוי למצוא עבודה במקצועו, ולכן פתח חנות מכולת. גם  היום קיבל אותנו סאלח בשמחה , כדרכו. ושאל אותנו אם ברצוננו לבקר אצל אדם מעניין ממכריו. נענינו בשמחה. מיד הרים טלפון, סגרinfo-icon את החנות ויצא איתנו.

מפתח הבית יצא לקראתנו  מוסטפא, גבר צעיר,  מדבר עברית שוטפת, והזמין אותנו להיכנס הביתה. הדבר הראשון שצד את עינינו בסלון ביתו הצנוע אבל מסודר של סאלח – מדף ספרים – על טהרת העברית. כל ספרי התנ"ך   בכריכה שחורה קשה בפירוש של"ג, בדיוק כמו זה שהיה בבית הורי, מילון עברי ערבי,  גם ספר פילוסופיה יהודית, ותרגום טורגנייב בעברית, ועוד.

בתשובה לתמיהתנו ענה מוסטפה: אני אוטודידקט. את כל הידע שלי בעברית רכשתי  במהלך שנים רבות של עבודה, שעבדתי בישראל. צירפתי אות לאות ומילה למילה, והתחלתי לקרוא. בהתחלה ספרים קלים, ואח"כ יותר קשים. אני אוהב את השפה העברית וגם את הערבית. אני מרגיש שאילו שפות אחיות, לשני עמים שהם בניו של אברהם אבינו.

ומוסטפא בעברית רהוטה מספר לנו את סיפורו בזו הלשון:

"אני בן 49. יש לי שמונה ילדים,  ארבעה  בנים וארבע בנות בין הגילים 9 - 22 .  ארבעת הגדולים לומדים באוניברסיטה באמריקאית בג'נין ביריחו, ובבי"ס כדורי בטול כרם. (כן, יש אחד כזה לא רק בגליל אלא גם בטול כרם). במשך שנים עבדתי בישראל כקבלן בנין. הרווחתי הרבה כסף בעבודה קשה.  היה לי היתר , וכרטיס מגנטי, יום אחד לפני שלוש שנים, לקחו לי את הכרטיס ואת התעודה במחסום, והודיעו לי שאני מנוע שב"כinfo-icon. למה?  לזה איש לא נותן לי תשובה. מעולם לא  עשיתי כלום ולא האשימו אותי  בכלום.. מאז אני יושב בבית. פה אין עבודה, יש לי גם אדמה הגובלת בצור יגאל, אבל כמו למרבית תושבי ג'יוס יש לי רק הוכחת בעלות, אך לא רישום בטאבו, ואין לי שום סיכוי להגיע אליה".

ואיך אתה בכל זאת מתקיים? – "קרובי משפחה מחו"ל שולחים לי קצת כסף. זה, כמובן לא מספיק  כדי לפרנס שמונה ילדים. (ובהתנצלות: "לא ידענו שכך יהיה אז עשינו הרבה ילדים)".

"למה אתם מרשים ממשלה כזו שמעוררת שנאה. למה  משפילים חפים מפשע (זו לשונו). שוטר מג"ב מבקש תעודות, ומוסיף סטירה או צועק.

פעם עמדתי במחסום , וחייל הצביע על בחורה ואמר לי: תנשק אותה. אצלינו זה דבר נורא, זה גורם לשנאה.

אני נגד טרור, נגד פיגועים. אני קראתי מה עשו ליהודים באירופה ובכיתי. אני יודע שהבן שלך חשוב בשבילך כמו הבן שלי בשבילי. אני גם יודע שיש הרבה ישראלים טובים. יש לי הרבה חברים בישראל. בואו נסלח אחד לשני ונחיה בשלום. בספר ישעיהו פרק רביעי כתוב: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

-כל זאת בעברית רהוטה ושוטפת.

עם כל מצבו הכלכלי הוגש לשולחן קפה טוב, תה עם מרוה, ופיתה ענקית חמה שזה עתה יצאה מן הטבון. קערית שמן זית צעיר וקערית זעתר. לצערנו אשתו  לא יצאה אלינו , השבענו אותו כי בפעם הבאה היא תבוא.

בינתיים סאלח בעל החנות, הציף אותנו בשאלות

האם נולדתן לבית שפעל למען השלום? או התחלתן בזה יותר מאוחר, ואם כן, מתי? האם גם הילדים שלכן כמוכן?  – כל השאלות שיקפו תשוקה אדירה להבין מה קורה בחברה הישראלית, ואם יש תקווה

בסיכום השיחה אמר לנו מוסטפא: תדאגו שהילדים שלכן ימשיכו אתכן. כל זמן שיש אצלינו ואצלכם אנשים שרוצים שלום – יש תקווה, למרות שאני כרגע יושב בבית, ואין ממה לפרנס את ילדיי.

נפרדנו בהזמנה שלהם לבוא שוב ולהביא ישראלים נוספים, לדבר איתם ולשמוע אותם.  אני מקווה  להביא מכרים שלי, ואולי כדאי מידי פעם שדליה וענת ישלבו בסיוריהם ביקור אצלו. מס' הטלפון שלו שמור אצלי.

בדרכנו חזרה עברנו דרך חבלה. השער היה פתוח, השעה היתה 17:10. השער היה פתוח ואנשים השבים מן העבודה נכנסו דרכו במהירות.