עאנין, ריחן, שקד, יום ב' 25.10.10, בוקר

06.00-07.00  עאנין מחסום חקלאי

המחסום נפתח בשעה 05.30 ולדברי העוברים עברו כ- 30 איש. כמה עשרות עדיין ממתינים. הבידוק - מעבר לשער האמצעי וקשה לעקוב. עבאס נציג המת"ק נמצא שם. עוברי הדרך אומרים  שחיילים מאמתים מסמכים עם רישומי  המחשב.
נשים  רבות יחסית על חמורים, קשישים  עם מוטות עץ ושקים, וטרקטורים מסיעים בעגלות את חבריהם בדרך למטע.
התלמידים/ות  ממורד הוואדי לא הגיעו הבקר ללימודים.  חופש בן יומיים – לרגל המסיק.

שני אנשים מתרעמים על שבני משפחתם אינם מורשים לעבור למרות אישור שקיבלו זה עתה. במקום זאת נשלחו למת"ק. בשיחת טלפון עם עבאס והוא אומר לנו שהשניים לא חזרו בסוף יום עבודתם לעאנין ולכן  נשלחו למת"ק. הוא מבטיח לפתור את הבעייה.  אחת הנשים שבן זוגה סורב הבוקר, טוענת שהדבר אינו נכון, שכן בן זוגה קבל את האישור רק אמש והיום הוא יומו הראשון למסיק, איך יכול היה שלא לחזור?

איש אחר: ארבעה ילדים יש לו בבית – אף אחד מהם לא קיבל אישור מעבר למסיק. לא, הוא לא דיבר עם עבאס... שידבר? זה יעזור? טוב מחר הוא ילך למת"ק . לקחנו פרטים נברר אם קיבלו הילדים אישור.

איש אחר מספר על מטע זיתים גדול ורחב ידיים בבעלותו. שנתיים היה מנוע, למרות בקשות חוזרות  לא קיבל אישור מעבר אל המטע מלבד  פעם אחת - לחצי שנה. "למה?" יש לו את כל אישורי הבעלות  ואמש קבל אישור עד 22.11.10  לחודש!.  "ומה אם אני לא גומר את העבודה?" יש לו כמה מאות עצי זית  אחרי הזנחה בת שנים.
אביו, בעל האדמות בן 88 וכבר שנים שאינו מבקר במטע. אבל אין לו עם מי לדבר. במר נפשו הוא צועק את דבריו בתנועות גף רחבות. "אנחנו מפחדים לדבר איתם... הם קַצינים גדולים ואנחנו פשוטים."
אנו שואלות אם דיבר עם עבאס והוא חוזר על דבריו שוב ושוב, "הם צועקים עלינו...אנחנו מפחדים מהם... אני פקיר (עני) הוא קצין בצבא ישראיל מה ידבר אתי?"
הוא רוצה לשתול במטע שומשום ובצל ושאר ירקות אחרי המסיק. האדמה שלו או לא? אז מה? יתנו  לו? הממשלה תיתן לו? למה פותחים את המחסום רק פעמים בשבוע? למה סוגרים ב- 7.00 בבוקר? הם לא מספיקים בבוקר להתפלל ולהתכונן.  למה סוגרים בכלל? למה מצרים את צעדיו?  זוהי אדמה שלו . כן או לא? אז למה מונעים בעדו?
ובכלל, מתערב אחר בשיחה, כל המחסום הזה וכביש המערכת היה פעם מטע זיתים רחב, 100 שנה. מזמן סבא של אבא שלו הם עבדו את האדמה, לפני (שבאו) הציונים האדמות שלו, ועכשיו גם לקחו לו את האדמה, גם שמו מחסום שחוסם להם את החיים. וגם טובה הם עושים לו שנותנים לו בכלל לעבור פעמיים בשבוע למטע שלו.
קשה להתמודד עם עוצמת הרגשות והתסכול של האנשים כאן. אי אפשר לעקוב אחרי שטף הדיבור רצוף עלבון וחוסר אונים על כבודם הרמוס.
ב7.00 המחסום נסגר. עבאס חולף על פנינו ברכב, מדבר בטלפון ופניו מופנות הצידה מאתנו . אינו רואה ואינו שומע.

07.10  מחסום טורה שקד

המחסום פתוח, עוברים מעטים יחסית. מעט סטודנטים (כנראה) בדרכם לגדה. מכוניות עוברות ובאות. תלמידים/ות בחופשת מסיק למשך יומיים.
איש חוצה את המחסום מקרטע. יש לו ברזל בנעלים ובביתן הבידוק אמרו לו לחלוץ. הוא יצא משם קודם שהספיק לנעול בחזרה.
איש אחר, תושב אום אל ריחן, קנה רכב לפני חמישה חודשים. הוא מנסה לרשום אותו במת"ק,  היה ברמאללה שם נאמר לו ששלחו את פרטי  עסקת הרכב למת"ק .הגיע למת"ק , כבר 4 פעמים, חיכה שעות כדי לשמוע שעדיין לא הגיעו כל המסמכים. במחסום, פעם מתרצים ועושים טובה ומאפשרים לו לעבור ופעם מסרבים בגלל היעדר רישום.
בשיחה עם מאהדי הוא מציע שהאיש יגיע למת"ק עכשיו והוא יטפל בו אישית. האיש מחליט לנסוע למת"ק, הוא מסיע את רכבו למרכז המחסום ואנו ממתינות לראות היעבור או לא. לאחר המתנה ובדיקה  בת מספר דקות הוא צועק לנו מרחוק שנתנו לו לעבור- אבל "בפעם האחרונה..."

מחסום ברטעה ריחן 08.00

מגרש החניה מלא כלי רכב. ארבעה נהגים ממתינים מתחת לסככה, חלקם מתפלל. טנדרים ומכוניות פרטיות מהגדה ממתינים להיבדק. בינתיים נהגים יושבים על הכביש בצל המכוניות ומעשנים נרגילה. 
טור מכוניות ממתין לבדיקה בדרך לגדה. נוסעי המונית ממתינים מחוץ לה.
בגינת הנוי  שוב חידוש מרעיש . לאחר עיצוב הכיכר בקוביות שש-בש מנוקדות – מגיע הדבר האמיתי: ריצוף באבני דרך שחורות-לבנות, שש-בש! אפשר לשחק במחסום. 
חידוש מרענן: שני חדרי שירותים חדשים: לגברים ונשים מצוידים כדבעי. בחדר הנשים אפילו מראה שרון הבטיח ( לפני שנתיים) - שרון מקיים!
אנשים מעטים עוברים כל הזמן לכיוון ברטעה.

08.20 מחסום חרמש
שני מחסומי אמצע הדרך עם זרוע הברזל הצהובה סגורים כרגיל . מסיבות ביטחוניות , אנו מניחות..  מחסום חרמש בדרך לטולכרם  פתוח ואין חיילים.

מחסום  מדותן
חייל בעל מבטא אמריקאי, מלא כוונות טובות, מסביר לנו בנימוס שכאן אי אפשר לעמוד רק שם. למען בטחונינו כמובן. כאן הוא לא יכול לערוב לנו. כאן זה מחסום. אנחנו מסבירות לו בנימוס שכאן זה לא מחסום וחוצמזה...ככה וככה. הוא לא מתרצה. מודיע לנו שיפסיק העברת  רכבים  כל עוד אנו עומדות שם. אנו אומרות לו שזה לא חוקי ומתלבטות אם להתלונן ובינתים רושמות את  פרטי האירוע. הוא מתנדב לתת לנו פרטים אישיים ואף מוכן ללכת איתנו עד בית הדין. אנחנו מוותרות. לא צריך פרטים שלו אך מתעקשות  לעמוד. בינתיים נוצר טור של ארבע חמש מכוניות והחייל המנומס עובר מרכב לרכב להסביר לנהגים  שבגללנו אינו מעביר אותם. אנחנו המעכבות. הוא בכלל לא אשם. שידעו!
בשלב זה לא מצאנו טעם להתעקש ועזבנו.