מגרש הרוסים, ירושלים - יידוי אבנים, הארכת מעצר

מגרש הרוסים

4 דיונים, 4 עצירים, 4 הארכות מעצר

נוכחים:

השופט: שלום דהאן (במילואים; הופיע בחודשים האחרונים בביהמ"ש הצבאי באשקלון)

הסנגור: עו"ד מרואן (?) אבולעפיה (ייצג את העציר הראשון כעו"ד פרטי ואת השלושה האחרים כממלא מקומו של עו"ד עויוי, מטעם מועדון העציר)

השוטר/חוקר: איציק

שני אנשי שב"ס יושבים באולם

הגענו בעשר וחיכינו כשעה בחדר ההמתנה [בהמשך התברר שהדיון הזה והדיונים הבאים נקבעו לשעה 11, בגלל שיפוצים: לתשומת לב היוצאות לבית המשפט הזה]. בשיחה עם עו"ד אבולעפיה התברר לנו שעורכי הדין ב"עופר" שובתים היום במחאה על החמרת הענישה, בפרט בתחום האשמות של "חברות", "נשיאה במשרה" וכד'. הממונה על התביעה, ארז חסון, הכריז על כוונתו להחמיר בענישה. לדברי אבולעפיה, לעומת חצי שנה שניתנה עד כה, מעתה יינתנו עונשים של בין 14 חודש עד שנתיים ויותר.

בדרך לאולם בית המשפט עברנו על פני תאי האסירים, שרובם עוברים עכשיו שיפוץ וריקים. ליד הכניסה לאולם עמדו שלושה עצורים אזוקים בידיהם וברגליהם ועיניהם מכוסות במשקפיים אטומים גדולים מאוד, ולידם שומרים. אחד מהשלושה היה דחוק מאחורי כנף של דלת, שנפתחה לצורך זה עד הקיר, פניו אל הקיר, ובכל פעם שהדלת זזה מעט, טרח השומר להצמיד אותה ככל האפשר אל הקיר, ולהצר עוד יותר את המקום שנותר לעציר, שניסה להתרווח קצת. גם שני העצורים האחרים עמדו ופניהם הסומות אל הקיר.

על רקע המראות האלה בלטה התנהגותו האדיבה במופגן של השופט כלפינו מתחילת המשפט ועד סופו: הוא התנצל באריכות גדולה על האיחור, וסיפר לנו שגם הוא  עצמו נאלץ להמתין ובזמן שחיכה חשב עלינו ודאג לנו וחשש שמא תקצר סבלנותנו ונלך. מאחר שהיה קשוב לנו כל כך, שאלנו אותו בהזדמנות זו למה צריך להחזיק את העצורים המחכים לדיון בצורה משפילה ולא נוחה כל כך, הוא ענה "אני לא יודע מה קורה מאחורי הדלת", והסביר לנו שכל אדם חייב לדעת את תפקידו ולא הוא אחראי על הנהלים שבבית המעצר שמוכתבים על ידי השב"ס. לפני הדיונים פנה גם למתרגם הצעיר החדש בחביבות יתרה ואיחל לו בהצלחה בתפקידו ואמר לו שהוא המוסמך היחיד בתחום התרגום ואיש מלבדו לא יהיה רשאי לתרגם את הדיונים. בהמשך הדברים התברר שהצעיר - שנראה די חסר אונים - אינו מצליח לתרגם את הדברים במדויק וכל הנוכחים התערבו, כל אחד כמיטב שליטתו בערבית: העו"ד כמובן, החוקר - שדיבר אף הוא ערבית רהוטה - ואפילו השופט, שהתגאה ביכולתו שלו לקלוט ביטויים ומספרים וכו'. לעומת זה שמענו את המתורגמן שואל את החוקר איך מתרגמים שב"כ לערבית - מוחבארת, ענה לו החוקר ואפילו פניו הקודרים שלו, שהיו כל הזמן קפואים וקהויים, התחייכו לרגע קל.

הוכנס העציר הראשון, ח'אלד אבו בהא בן 34 מביתוניה. נעצר ב 13.1.08 כאשר הגיע לעופר בעקבות זימון שקיבל ושם נעצר. זו הארכת המעצר הראשונה. בכניסה לאולם המשפט הוסרו המשקפיים הענקיים מעיניו והוא הרכיב את משקפי הראייה הרגילים שלו, במסגרת מתכת עגולה, ונתגלו פנים של אינטלקטואל, ככל הנראה - אחר כך אמנם התברר שהאיש נמצא בסופם של לימודים אוניברסיטאיים והיה חבר באגודות שונות לזכויות האדם ובאגודה למען לזכויות האסירים  - על הארגון הזה אמר החוקר במהלך הדיון שהוא שייך לחמאס והוצא אל מחוץ לחוק. על פעילותו זו כבר נחקר פעמים רבות ואף נעצר פעמיים בעבר במעצרים מינהליים.

החוקר מבקש הארכת מעצר בשלושים יום - כל החומר סודי ומונח לפני השופט, שמעלעל בו מפעם לפעם [אחר כך יאמר שהוא קרא אותו קריאה מעמיקה].

הנה חלק מהדיון:

עו"ד: הוא שיתף פעולה עם חוקריו, ענה להם?

חוקר: שיתף פעולה זה עניין יחסי.

עו"ד: נכון שהוא נעצר לפני שנתיים וחצי ונחקר על חשדות של פעילות נגד ביטחון האזור?

החוקר: הוא נחקר לגבי חשדות ספציפיים ולא לגבי העבר.

עו"ד: מרשי אומר שהוא נחקר עכשיו בדיוק על אותם חשדות שנחקר עליהם בעבר. מה תשובתך על זה?

החוקר: הוא נחקר רק על דברים חדשים. העדות בדוח.

עו"ד: מה ההבדל בין הדברים שהוא נחקר עליהם בעבר ובין החקירה הנוכחית?

החוקר: יש דברים חדשים. הם כתובים בדוח.

העו"ד מתעקש לדעת מה החומר החדש, והחוקר אומר - כל החומר חדש, כל הדוח. החוקר מסרב להתייחס לעבר וטוען שהוא לא יודע שום דבר על העבר. השופט מחזק את החוקר ואומר שמולו יש דוח עדכני ואין שום דבר מן העבר, והוא פונה לעו"ד ואומר, שאם יש לו חומר אחר, עליו להציג אותו. העו"ד עונה לו שמרשו היה עציר מינהלי והחומר שעליו מתבסס הליך המעצרים המנהליים חסוי ולא מגיע לידי עורכי הדין.

במהלך כל הדיון העיקש הזה, החוקר מפנה שוב ושוב את השופט לדוח שמונח לפניו, ונסתר כמובן מעיני העו"ד. השופט, שכנראה קצת פקעה סבלנותו, מנחה את החוקר לענות להשגות העו"ד במילים "זה לא רלוונטי". בשלב מסוים השופט מציע לעשות הפסקה ולתת לעו"ד לדבר עם מרשו. החוקר מתנגד, והשופט פונה אליו בסחבקיות וממלמל לעברו שיעזוב, שלא יתעקש, כי ממילא "זה לא יעלה ולא יוסיף" -כך בלשונו. השניים יוצאים וחוזרים כעבור כמה דקות. לנו יש הרושם שבמהלך ההפסקה השופט כבר מכתיב את ההחלטה לקלדנית, וזאת ההחלטה שהקריא אחר כך מהמרקע, בעוד שהקלדנית רק תקנה טעויות. כלומר, כל הדברים שנאמרו בהמשך באמת לא העלו ולא הורידו...

אחרי ההפסקה, העו"ד מנסה לעדכן את השופט בטענותיו של מרשו - דברים שמרשו גם אמר בחקירה -  לגבי ההווה: האגודה שהוא עבד בה הייתה רשומה גם בישראל וגם ברמאללה, ומזמן שהוכרז עליה שהיא לא חוקית הוא התפטר ועבר לעבוד במשרד התעסוקה הפלסטיני. לגבי כל פרט מהפרטים שהוא מעלה עכשיו הוא פונה אל החוקר ומבקש ממנו את תגובתו. תגובתו הקבועה של החוקר היא: "אני מפנה לדוח הסודי." העו"ד מתעקש שאין לו דרך אחרת להגן על מרשו מלבד סיפוק המידע הזה ובקשת תגובה עליו. בשלב זה השופט מתערב לטובת החוקר ואומר לעו"ד, שוב באדיבות ואפילו בלבביות, שהחוקר פשוט אין לו ברירה: זה לא עניין של רצון, הוא לא יכול, כי אסור לו להתייחס לשום פרט מפרטי החומר הסודי. העו"ד שב לטענה שלו שמרשו כבר נחשד ונחקר בדיוק באותם הדברים ושילם מחיר יקר במעצר מינהלי ארוך(18 חודשים). הוא מפרט - והחוקר שלמד בינתיים את השיעור מפי השופט, משיב עכשיו פעם אחר פעם: "זה לא רלוונטי." בסיכום מבקש העו"ד לשחרר את העציר בערבות עד הדיון המשפטי, ומציע שהאיש יעבור לגור בשטח C  ומתחייב בשמו שיגיע ככל שיזומן כפי שהיה בעבר.

העציר מקבל את רשות הדיבור - הוא מדבר באיפוק, אבל ניכר היטב שהוא נתון במצב קשה. הוא מספר קצת על תולדות המעצרים שלו ואומר שהשב"כ פשוט החליט לא לאפשר לו לחיות חיים נורמאליים. מאז שחרורו מהמעצר האחרון הוא התחיל ללמוד ויש לו עוד סמסטר אחד לסיים את לימודיו. והוא מבקש לשחרר אותו ללימודים וגם לטיפול רפואי שעליו לעשות בקרוב. גם  הוא מתחייב להתייצב בבית המשפט כשיזומן.

החלטת השופט- לאפשר לשב"כ להמשיך בחקירה "עד שתניב פרי", כי "החשדות חמורים", ויש "חשד סביר" למעורבות ב"חלק מהחשדות" המיוחסים לו [ביטויים רבים בהחלטתו חוזרים כלשונם בכל החלטה והחלטה.] הארכת המעצר ל12 ימים . הדיון הבא  ב 28.1.08

בישיבה הזאת שנכחנו בה היה הדיון בעניינו של חאלד אבו בהא הארוך והמשמעותי ביותר. אחר כך הוכנסו עוד שלושה עצירים, כולם נחשדים ב"פגיעה בביטחון האזור", ולגבי כולם הייתה הסכמה בין הסנגוריה לחוקר לגבי הארכת מעצר לתקופה מסוימת. שלושת העצירים היו צעירים:

- נאדי סולימאן (?), בן 24, מבית-אור-תחתא. נעצר ב 31.12.07  וזו הארכה שניה של מעצרו. היה מנוע מפגישה עם עו"ד עד אתמול (16.1 )בחצות. ככל הנראה נתן הודאה בחקירתו והמניעה מפגישה עם עו"ד הוסרה. אך ככל שראינו היום עוה"ד לא דיבר אתו אלא הגיע להסכמה שאושרה ע"י השופט, על 11 ימי מעצר. נאדי ביקש ביקורים ממשפחתו ושיעבירו אותו לכלא עופר.

- מוחמד דאחג' בן 19 מהכפר בית סירא. נעצר ב31.12.07 . הארכת מעצר שניה.  הודה בחקירתו בזריקת אבנים בכביש  443.  השופט פנה אליו בחיוך נחמד ואמר לו: "אתם דווקא חֶברה בסדר שם, לא עושים שטויות." אחר כך, בשיחה נוספת אתנו, הוא סיפר לנו שהוא עצמו נפגע מזריקת אבנים בכביש הזה,  "שכולנו נוסעים בו", ונגרם לו נזק של עשרת אלפים שקלים. ובכל זאת ראינו, כך אמר בגאווה, איך הוא לא הכניס למשפט שום רגשות אישיים...  הארכה ל 11 יום והדיון הבא יהיה בעופר ביום א' 27.1.08

- צאמד עבדל פתח בן 17 נעצר ב30.12.07 וזו הארכה שניה.  נראה רע במיוחד, עד שאפילו השופט שם לב לזה ושאל אותו לשלומו. הנער סיפר שביום הקודם הכה  אותו סוהר והשליך אותו בכוח לתא. זה קרה, לדבריו,  כשביקש לחם מהסוהר. השופט הודיע שהוא יברר זאת באופן אישי עם מפקד הכלא. לא זכינו לקבל את תוצאות הבירור. על סמך הודאת החשוד בזריקת אבנים -אמר השופט - החליט לפנים משורת הדין , בגלל גילו הצעיר של החשוד, לקבל את ההסכמה... ל11 ימי מעצר.