מבוא דותן (אמריחה), ריחן, שקד, יום ג' 12.10.10, בוקר
התחיל המסיק? - רק 2 מוסקים.
מחסום טורה (שקד) 09.40
השערים סגורים ואין איש (האם לא אמור להיות פתוח עד 10?)
ברטעה החדש (ריחן) 09.50
כבר מרחוק ראינו שמגרש החניה מול זבדה עמוס מאד. מגרש החניה התחתון חסום וריק. סוחרים ואחרים שעלו במעלה השרוול לא ידעו את הסיבה. מאחת המאבטחות למדנו שמשפצים את מגרש החניה. הנהגים תהו אם ישתלו שם פרחים ועצים. כמה נשים ממתינות על הספסל במעלה השרוול כנראה להסעה לברטעה.
מכוניות עמוסות סחורה וגם פרטיות ממתינות בשלבים שונים של הבידוק, חלקן בעמדת בדיקת התעודות וחלקן עולות לאיזור בדיקת המטענים.
מבוא דותן ומחסום דותן 10.15
הדרך הסלולה והנוחה מלאה פחמיות, מימין ומשמאל לאורך כל הדרך, ועוד יותר בכיוון מערבה לצד חרמש.
דיברנו על בעיית זיהום האויר, אבל בעיות הפרנסה חשובות כנראה יותר. מקריאה בעיתון הבנו שיש גם פחמיות ששייכות לישראלים ושהפלסטינים מתייחסים בחשד למתקן הפיחום שמישהו פיתח במטרה להמעיט את הנזק.
סיבוב מדכא ביישוב מבוא דותן: נוף משגע והרבה בתים נטושים.
המחסום לג'נין פתוח ושני חיילים חשדנים מנסים לבקש מאיתנו תעודות זהות. סופם שהסתפקו בתגים שעלינו.
השניים, נח"ל חרדי ( אחד חברוני שאל אם אנחנו שונאות אותם). הם רואים את תפקידם בשמירה שלא יירו כאן על רכבים ישראליים, שלא ייהרגו כאן יהודים. המחסום פתוח גם בלילות, אבל אינו מאויש בלילות, אולי לפעמים. לשאלה אם אין חשש שבלילה יעברו פה מטעני חבלה, היתה התשובה שזו בעיה של המפקדים הגבוהים מהם. ראש קטן.
עאנין
עצי הזית לאורך כל הדרך עמוסים פרי. מחסום עאנין כבר נפתח יום יום למוסקים. נסענו לראות וראינו אשה אחת (בת 74, היא אמרה), ולידה גבר כבן 55 ולידם דלי קטן וזיתים ממלאים בקושי את מחציתו. שאלנו, עד כמה שהערבית שבפינו איפשרה: רק היא והוא - בן דודה, קיבלו אישורים לצאת למסוק. רק אני לבדי מכל משפחתי, אמרה האשה, ועצים יש לה משני צידי הכביש, ואני בת 74. גם האיש, רק הוא ממשפחתו קיבל אישור. אינני יודעת מדוע ישבו ולא מסקו במלוא המרץ, אולי הגיל, ואולי הייאוש.סוף