ריחן, שקד, יום ש' 9.10.10, בוקר
06:55 – 09:30
06:55 ריחן מי מרוויח מהכיבוש? הפעם בפינה, הקרוסלה החדשה: חברת קלרם
07:00 "תחילת-הזרמה". 4 פרטיות כבר ממתינות להיכס אל בידוק המכוניות. ראינו שמתחם בידוק המכוניות כבר מוגן גם עי הזרוע החשמלית. הולכי הרגל החלו להיכנס בערך ב 07:05, עד 07:20 "הוזרמו" אל התפר בערך 180 אנשים. (הכניסה "חמסה חמסה. בס חמסה" מאפשרת את הספירה) ההוראות ניתכו עליהם בקול גברי רגוע: תחזור, אל תגע, מה-יש-לך ביד? אחורה, שים, לך, פוטו, וואחד וואחד אמרתי!! למה שש? תחזור אחורה, מה אמרתי!?! וואחד וואחד!! כמה אמרתי? חמסה חמסה, למה נכנסתם 8?
ביציאה מחדרי הבידוק-בתוך הטרמינל היו פתוחים 2 אשנבים. והתור הלך מהר יחסית. אנשים יצאו נינוחים. הבנות התופרות שהגיעו אל השער הצהוב בשעה 07:10 יצאו אל השרוול בשעה 07:30. בודדים עוברים דרך הקרוסלה החדשה (נוגעים בה, והיא מסתובבת מעצמה). לרבים מהיוצאים נוח יותר בתוך הקרוסלה המוכרת, למרות שכדי להגיע אל מתקן השתיה יש להתכופף ולעבור מתחת לגדר שתקועה שם. התנועה בשרוול ממשיכה. ליד שער הכניסה הצהוב אין תור, וגם המסדרונות נראים ריקים.
07:45 המיניבוס מברטעה: טקס גיהוץ התעודות נוכח הנשק השלוף של הזקיף בעמדה. ב08:00 היא ממשיכה לדרכה. מתחם בידוק המכוניות סגור, אנשים שעברו כבר לפני רבע שעה או יותר מחכים למכוניות שיצאו. אחד מהם, סוחר מברטעה מתבדח: כאשר נסע לסין, הוא הציג את הדרכון פעם אחת כשנסע, ופעם אחת כשחזר. והיום מרחק של 10 דקות בין יעבד לברטעה אורך יותר משעתים, ואת התעודה שלו הוא יציג היום 5 או 10 פעמים.
08:10 מתרוממת זרוע צהובה. אחד הנהגים פותח את השער ו7 מכוניות יוצאות החוצה, ואוספות את הנוסעים.
המחסומאי שיאלץ לסגור את השער בעצמו, מעיף מבטים בוחנים על סביבת השער, ונועל אותו מבפנים.
08:15 עזבנו (13 טרנזיטים מחכים לנוסעים).
א. יום שישי 8.10.2010 אחה"צ דיווח טלפוני על אירוע (רויטל ס.)
(מבחינתי אירוע טלפוני מבחינת המטלפן ממש לא)
בשעה 17:30 התקשר חטיב מדהר אל מאלכ ואמר שחיילים במחסום 300 הרסו לאחיו מוחמד חטיב את האוטו. הוא התקשר למת"ק ושם אמרו לו ש"לחיילים מותר לעשות מה בראש שלהם".
אחרי שווידאתי שיש מי שיסע איתי למחסום במקרה הצורך התקשרתי לרחל ח. לברר אם יש לנו חברים במת"ק בימים אלה.
אחר כך התקשרתי למת"ק סאלם ושאדי שענה לי ניסה להעביר אותי למפקדו. המפקד לא ענה, כי היה בנהיגה בדרך למחסום. כששאלתי את שאדי אם אולי בכל זאת יגיד לי מה הוא יודע, עד שאדבר עם המפקד, הוא אמר שהחיילים סגרו את המחסום כי איזה מישהו העמיד את האוטו באמצע הכביש.
התקשרתי בחזרה לחטיב לספר לו שמפקד המת"ק סמיר בדרך למחסום. אז הוא אמר שהוא כבר הגיע, שיש שם בין 30-40 חיילים (יענו אירוע), שאמרו לאחיו ללכת לתקן את האוטו על חשבונו, שאת אף אחד זה לא מעניין שהוא ניזוק, כנראה תוך כדי ש"פינו" אותו מהדרך. עוד הוא אמר שהמחסום כבר פתוח וכנראה לאט-לאט התור שהצטבר שם עובר.
לא הייתי שם, אז אני לא יודעת לתאר מעבר לזה.
הוא שמח להצעה לעזרה להגיש תלונה בגין הנזק. ב. שבת בבוקר 08:25
5 חיילים 2 חיילות אף דגל. נראה שלחיילים יש המון פנאי (שנתים-שלוש-קבע) כדי לבזבז אותו לתושבי האזור שמבקשים לעבור. נראה שהכל מתנהל שם בעצלתים. Slow motion שמאוחר יותר יקבל אישור מפי העוברים.
הרשת השחורה הוסרה. חייל יושב בתוך ה ח' המבוטנת ללא הכיסוי, עם רובה מכוון בידו.
עברו אמהות עם ילדים בעגלה (טרם ראיתי שימוש בעגלות ילדים במקום הזה). ניסינו לברר על התקרית שהיתה במחסום ביום שישי בערב. משיחת טלפון הבנו ש מ' שמכוניתו ניזוקה נמצא בברטעה לתיקון הנזקים, ושביום ראשון או שני יהיה דיון בסאלם על דרישותיהם של תושבי דהר אל מלכ. 08:50 חצתה את השער מכונית לבנה, הנהג עצר וביקש לדבר איתנו. האיש הצעיר דיבר ודיבר ודיבר, על המחסום הזה שתקוע לתושבי האזור ובמיוחד לאנשי דהר-אל-מאלכ וטורה בתוך חיי היומיום שלהם, על האדמות שלהם. היום הוא עובד כנהג הסעות. סיפר שהבוקר הוא הגיע משכם ועמד ליד השער (טורה) מהשעה 7:00 עד 08:50 (השעה שבה נפגשנו). שאלנו אותו על ארועי יום שישי. הוא לא ידע לפרט, כי ישן אצל חברים בשכם. הוא ידע לספר שבעקבות הפגיעה ברכב של מ' - תושבי הכפר הביאו אל המחסום את כל אישורי המעבר שלהם וביקשו למסור אותם למת"ק, ושבעקבות המחאה הזו הובטח להם שיתקיים בסאלם דיון על דרישותיהם. לאחר מכן המשיך בסיפורים קשים מן העבר (שבחלקם מוכרים לנו). ואז עבר לדבר על ההתעמרות הקשה של הימים האלה. לדבריו שיר, שהיא מפקדת המ.צ במחסום, מתנהגת אל האנשים כמו אלוהים אל סמרטוטים. אם עובר איש "זקן-חולה-מת-בקושי זז" – היא מתעקשת שיעבור בביתן הבידוק. הילדה עם האסתמה – עדיין מחוייבת לעבור בתוך הביתן.
ב 12/09/10 בשעת צהרים 14:50 סגרו את שני שערי המחסום והודיעו לאנשים שעליהם לנקות את שטח המחסום שבין השערים, ושהם לא יורשו לעבור לפני שיסיימו לנקות. "מה אנחנו פועלי הנקיון שלהם?" הוא לא ניקה! אבל הוא צילם (צילום משמאל).
באחת הפעמים, בעודו נכנס אל ביתן הבידוק וממתין שם, הוא ראה חייל וחיילת מתחבקים ומתנשקים (הניסוח המקורי של המראה הזה היה מהוסס ומתנצל). "אני – לא אכפת לי! שיעשו מה שהם רוצים. אבל מה עם האשה שלי? ומה עם הילדים שלנו?"
שני חיילים ושתי חיילות נענו לבקשה והגיעו אל השער. לאחר פליאה ראשונית על השאלה ביחס לאירועי יום שישי, תיארה שיר המפקדת של המ.צ ויכוח פעוט בינה לבין האיש שמכוניתו ניזוקה – בשל התעקשות מיותרת של בעל הרכב. חייל שהוצג כשומר שבת (כדי שלא נצלם אותו) טען שכל הדברים ששמענו הם תולדה של ויכוחים וסכסוכים פנימיים של הפלסטינים בינם לבין עצמם. שיר הצהירה "אני יודעת שאני שלמה עם מה שאני עושה. אני שומרת על המדינה שלי," והוסיפה: "גברת, אי אפשר לשנות את העולם". לאחר ההצהרה הזו ארבעת החיילים שבו אל העמדה. ואז, כאשר עמדנו לעזוב את המקום יצא איש עם ילד וסיפר, שאתמול, במקום לבדוק אותו ולאפשר לו לעבור, הוא רואה את החייל "משחק" עם החיילת. והוסיף שהוא התלונן אצל הקצין. לא ברור בפני מי התלונן, כי הוא עזב את המקום מיד לפני ששאלנו פרטים נוספים.09:30 עזבנו