דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 13.12.10, בוקר
06:30 - 10:00
מעבר מיתר
בשעה 6:40 בבוקר מעט מאוד פועלים נמצאים בצד הישראלי של המעבר. גם הצד הפלסטיני ריק ויש רק מעט מכוניות במגרש החנייה. מזג האוויר גשום וסוער. שלג בהרים. סביר להניח שבמזג אוויר כזה פועלי החקלאות והבניין לא באים. על הכביש אנחנו רואים שני אוטובוסים של משפחות אסירים.
כביש 60
הגשם מתחיל בסמוע. (למה הוא לא בא לנגב, הגשם!? מוחמד ואני מקטרים. כמויות האבק אצלנו בנגב עולות על מה שהנשימה יכולה לסבול). ילדות קטנות הולכות מהר מהר בין הטיפות לבית הספר בדיר ראזק וחוץ מאיתנו, האוטובוסים לחברה לפיתוח חברון (האוטובוסים של המתנחלים), האוטובוסים של משפחות האסירים וחמישה ג'יפים של הצבא - אין מכוניות על הכביש. השלט אל התנחלות נגוהות הורד מהכביש.
בדורה אל פאוור – החיילים יורדים מהפילבוקס ועושים מחסום פתע. חמישה חיילים ומפקד בדרגת סרן שמסביר לצוערים (כנראה מבית ספר לקצינים) איך מקימים מחסום פתע. מעכבים מעט מכוניות: פותחים את תא המטען, לוקחים תעודות זהות. כשאני שואלת את המפקד אם הוא לא חושב שבגשם כזה יותר נעים בפילבוקס, הוא עונה לי ברצינות: "אני מגן על המתיישבים".
(אני לא מבינה איך לבדוק ולעצור מכוניות פלסטיניות שנוסעות על כביש בתוך האזור שלהם 'מגן על המתיישבים', ומה לזה ולביטחון?! אבל לא מתווכחת איתו. קר מדי.)
בכניסה לחברון החסומה שמתחת לבית חגי - הבטונדה שקושטה בגרפיטי התכלת ש"שום דבר לא קורה שם... שום דבר ...." נצבעה בחום.
בעיקול בין בני נעים לחברון עומד ג'יפ צבאי.
הכניסה אל קריית ארבע
חברת הדרכים הלאומית עדיין סוללת את הכביש החגיגי אל מערת המכפלה. ג'יפ צבאי מאבטח את הטרמפיאדה שריקה מאנשים.
חברון
בחברון שלג וקר. כשאנחנו מגיעות, אחרוני המתפללים בבית הכנסת שמתחת לשכונת גבעת האבות חוזרים אל מכוניותיהם ונוסעים כמו משוגעים שם.
כל החיילים בכל המחסומים נמצאים בבודקה שלהם. יורד גשם שוטף והילדים רצים לבית הספר ללא בדיקות. במחסומי מערת המכפלה אין מעוכבים. ג'יפים צבאיים נמצאים בעיקולי הדרכים מעל עיקול 160 ובעיקול לשכונת גיבורי חברון – אבל אין עוברים ושבים והחיילים לא יוצאים מהג'יפים.
את רחבת השוק הסיטונאי המתנחלים הפכו למגרשון כדורגל לטובתם ומשני צידי הרחבה מוצבים שערים של קט רגל.
בדקנו מה קורה במחסומים של ציר ציון - מה שהיה אמור להיות פתוח לנסיעה חופשית של הפלסטינים. הציר סגור. לטענת הצבא זה היה יקר מדי ומכוניות פלסטיניות כמעט לא נסעו שם. הם רק לא מספרים שהיה צריך לבקש אישור מיוחד ולעבור שני מחסומים.... זאת נסיעה חופשית!? בכלל, כל פעם מחדש זועק העוול לשמים - איך הפכו חלק כל כך גדול מחברון לעיר רפאים לטובת 500 מתנחלים יהודים גזעניים.
בית עיון – חברון – ג'יפ צבאי עומד שם והחיילים יושבים בתוכו ולא יורדים.
כביש 35
גשם ושלג. כל הפילבוקסים במקומם, מאוישים, אבל אין חסימות פתע. נכנסנו במעבר הזית אל גשר חלחול - כל הגשר מקושט בפרסומות ובשלטים חדשים. יש משהו שנראה נורמלי. בתרקומיא קנינו שמן זית וחזרנו הביתה – הגשם הגיע עד לצומת בית קמה ולא המשיך איתנו - אלוהים שכח גם את הנגב.