חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום א' 30.1.11, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חנה פ., רינה צ. (כותבת)
30/01/2011
|
אחה"צ

* שער גוכיה, המחבר את העיירה טמון עם הבקעה, ופתוח רק 3 פעמים בשבוע לשעה, שהיה אמור להפתח בשעה 15.00 לא נפתח. שני טרקטורים ,ובהם, בין השאר, אשה עם תינוק ,חיכו למעלה משעתיים וחצי בקור ובגשם, ובסוף לא נתנו לאחד מהם לעבור, בגלל סיבה ביורוקרטית.
* במחסום תיאסיר ממשיכים לעכב את העוברים זמן רב. זה המעבר מצפון הבקעה לעיר טובאס, שנותנת שרותים אלמנטרים לאוכלוסיה הבדואית, והרבה אנשים עוברים יומיום לעבודה, לימודים, רופא, קניות,וכו'.
* יום גשום וקר. לא נכנסנו כמעט למאהלים כי גשם ובוץ.

מחסום חמרה- 12.15
מעט אנשים ומכוניות. מי שמגיעים  מכיוון מערב יורדים מהמכוניות ועוברים ברגל, ואחר כך מחכים, יותר מרבע  שעה עד שהמכונית תבדק, בקור ובגשם. הסככה שהוקמה משמשת להגנה על עוקב המים של החיילים.
ועם זאת, האנשים אומרים שהיום המחסום בסדר. אז מה קורה כשהוא לא בסדר?

מחסום תיאסיר -13.15
אנחנו נמנעות מלהתקרב למחסום, כי בזמן האחרון החיילים מפסיקים את הבדיקות (עצירת חיים) עד שנתרחק, ובאמת שלא באנו לריב איתם. אבל בכל זאת זה קרה. נעמדנו על יד השלט האדום שבאמצע הכביש, במרחק של לפחות 50 מ', ואז בא סג"מ ואמר שזה שטח צבאי ואנחנו צריכות להתרחק עוד עד הבטונדה האחרונה (שמשם כבר לא נראה כמעט כלום). הסברנו ברוח טובה שזה מוגזם ובכלל אין בסיס חוקי לדרישה שלו, ואז הוא צלצל לממונה עליו והגיע מהבסיס עוד קצין,הם דיברו, ובזה נגמר העניין. כל הזמן הזה לא הופסקה הבדיקה.

בדיקות הרכבים איטיות. נעשות כל פעם בצד אחד של המחסום, ובינתיים מחכים בצד השני. את בדיקות הולכי הרגל לא יכולנו לראות.
הבדיקות של הרכבים מכיוון מזרח למערב, כלומר, מהבקעה לתוך שטח A, נעשות לאט ובדקדקנות רבה. וזה בזמן שבשאר הגדה הכניסה לשטחי חופשית.

טרנזיט עם פועלים לכיוון מערב מעוכב. כל הנוסעים יורדים, עומדים בשורה. התעודות נלקחות ונבדקות. משאר המכוניות לא מורידים נוסעים.
משאית, באותו כיוון, לאחר בדיקת הנהג בודקים את תכולת המשא.

14.00- חילופי משמרות- הפסקה ל-5 דקות.

כשהחיילים בודקים את הרכבים הבאים מהבקעה, מחכה מונית מכיוון הגדה 15 דקות עד שקוראים לה לבדיקה. הנוסעים יורדים לבדיקה נפרדת. לאחר 7 דקות עולים הנוסעים. הנהג אומר שהיום זה בסדר גמור. בימים אחרים מצטבר תור של 10-20 מכוניות . מכריחים את הנוסעים להוריד מהמונית גם את החבילות שלהם (ארגז תפוזים, מכלי שמן), לטפס איתם במדרגות למחסום הולכי הרגל ואח"כ לרדת למקום שחונה המונית.
אנחנו שומעות הרבה תלונות על המעבר במחסום זה בשבועות האחרונים, מאז שהתחלפה היחידה שמפעילה אותו. היום התנועה דלילה, אולי בגלל הגשם, ולכן אין תורים ארוכים.

14.40- עוזבות.

לצידי הכביש עד הצומת השדות מעובדים וזרועים. ללא השקייה (מכסות המים מ"מקורות", השואבת את כל מי התהום, מעטות מאוד והבדואים לא מקבלים כלל). עם כמות גשמים דלה – התמורה להשקעה ולעבודה תהיה כנראה דלה ובכל זאת – עושים.

14.55- המאהל מתחת למשכיות
הגענו למקום כי תלמידי המכינה הצבאית במשכיות מתנכלים באופן קבוע לרועים שבאים להשקות את עדריהם במעיין (העלוב) שבמקום. ביום רביעי שעבר הם היכו אשה, עד שנזקקה לטיפול רפואי  (על כך בדוח של דפנה מ-27.1). פגשנו את פתחי, הגר במקום. הוא אמר שמתנחל, שעבר על הכביש במכונית והתכוון לפגוע בו ובבנו עם העדר, כשראה אותנו נרתע והסתלק. עם זאת, מאז יום רביעי לא ירדו המתנחלים ממשכיות לכיוון המעיין.

15.55-שער גוכיה
השער אמור להיות פתוח בין 15.00-1530. להפתעתנו חיכו מעבר לשער שני טרקטורים, ובהם גם אשה עם תינוק . הם מחכים מ-14.30. צלצלו לדפנה, שניסתה לעזור. גם אנחנו צלצלנו למי שרק אפשר- לזהרן ולעידן ממת"ק יריחו, לבן הקמב"ץ ,ולמוקד "ההומניטרי" להגיש תלונה, וכל רבע שעה עשינו סבב נוסף של טלפונים. כולם התנצלו והסבירו שהחיילים עם המפתח בדרך. חכינו עד 16.50 ואף אחד לא הגיע. התקשרנו מהדרך ומסתבר שהחיילים הגיעו כחצח שעה אחר כך (באיחור של יותר משעתיים) , ולא איפשרו לאחד הטרקטורים לעבור כי ת"ז שלו נלקחה ע"י המשטרה, ולמרות שהיה לו אישור על כך. אטימות הלב – אין לה גבולות.

כשעברנו במחסום מעלה אפרים היו שם חיילים , אבל אף מכונית פלסטינית. לא התעכבנו.