ג'למה, מבוא דותן (אמריחה), ריחן, שקד, יום א' 20.3.11, בוקר
מחסום מבוא דותן 06.00
המחסום אינו מאויש. תנועה מועטה.
מחסום ריחן 06.10 - 0645
בהגיענו היו חלק מהתופרות שגרות בגדה ועובדות בברטעה המזרחית - מחוץ לטרמינל. היום יום "סעיד". תופרת אחת התלוננה שביקשו ממנה לפתוח את רוכסן הז'קט, ולה לא היה נעים כי מתחתיו לבשה חולצה עם שרוול קצר.
ירדנו למגרש התחתון. אנשים שהגיעו נכנסו מייד ואחרי חמישה הקרוסלה נעצרה. כמו תמיד, נכנסים "חמסה חמסה". נאמר לנו שהמעבר בפנים הטרמינל בסדר. מישהו רק ציין שלעתים מכניסים אנשים לחדר משום שבגדיהם רטובים (מגשם, למשל). מדדנו כניסה ויציאה של שני אנשים - כעשר דקות.
גם רכבים אינם מעוכבים זמן רב. בכ"ז יש גם הולכי רגל שממתינים למכוניות שבהן הגיעו.
שמנו לב, ולא בפעם הראשונה, שיש פלסטינים ממרחב התפר שרק מעבירים כרטיס מגנטי ליד מעבר הרכבים לגדה וישנם כאלה שחייבים לרדת בשרוול ולהיכנס לבידוק בתוך הטרמינל. לא ברורה לנו ההבחנה.
היות והמחסום הזה אינו משמש כמחסום קצה, כניסה לישראל, הסגר אינו מורגש כאן כלל.
מחסום שקד - 07.00 - 0745
המחסום פתוח, כמה מכוניות עוברות בנוהל הרגיל: מכונית מתקרבת לבטונדה, הנהג יוצא והולך להיבדק בביתן, חוזר, תוך השחלת החגורה למכנסיים, ורק אז מכוניתו נבדקת והוא עובר. הילדים הקטנים פותחים את התיקים, החיילים מציצים פנימה והם עוברים. כך גם ראינו התנהלות עם תלמיד מבוגר יותר. חלק מהסטודנטים נכנסו לחדר הבידוק. הקשיש על החמור הלבן עבר, עוטה משקפיים כהים. העדרים מצאו כנראה די מרעה בפנים.
ליד הקרוסלה בתוך טורה היו כ 20-10 איש. מדדנו זמן מעבר של אשה אחת ושל גבר אחד - דקה או שתיים, דרך חדר הבידוק. שתיים מהנשים שעברו המתינו לבדיקת המכונית שתקח אותן הלאה.
מחסום ג'למה - 08.30 - 09.00
בג'למה הסגר בכל תוקפו. אין יוצא. רותי ירדה לקצה השביל המגודר וסיפרה שהשער סגור. היינו אמורים לפגוש את איה ואמה בשמונה וחצי, אך לא נתנו להן לעבור. הסתבר שהאישור שלהן היה בתוקף עד אתמול, והאישו החדש שבידן תקף רק ממחר. איה עוברת ארבע או חמשפעמים בשבוע כדי לקבל טיפול בדיאליזה ברמב"ם כבר כמה שנים (איה כבר בת 4), והיא מוכרת במחסום, אבל במחשב כתוב שאין אישור. כעסנו. יובל רוט התקשר למת"ק, רותי התקשרה למת"ק - יבררו. נסים, מנהל התפעול של המחסום גם הוא התקשר למת"ק. איה ואמה קיבלו במקום אישור חד-פעמי זמני ובאו איתנו לרמב"ם.
עוד שמענו מנסים שבסגר איש אינו עובר אבל מקרים הומניטריים מופנים לריחן. הוראות הן הוראות! ומה עם חולה שזקוק לטיפול דחוף הגיע למחסום הזה, שדרכו הוא רגיל לעבור, או שהוא קרוב למקום מגוריו? שיתכבד וישלם למונית שתסיעו מסביב עד לריחן, שמתוקף הגדרתו כלל אינו מעבר לישראל? קל יותר לשלוח מישהו לנסוע מסביב, לגרום לו אבדן זמן וכסף, ובלבד שלא יהיה כתוב בנוהלים משפט מוסגר למען מקרים הומניטרים.
מאידך גיסא, ערבים ישראלים כן יכולים להיכנס לגדה, אבל רק במכוניות. כמה נשים שניסו לעבור דרך הטרמינל נשלחו לחפש מונית או בעל מכונית שאתם יוכלו להיכנס.