עופר - עסקת טיעון, החזקה וסחר באמל"ח

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורה אורלוב , עפרה בן ארצי (מדווחת)
21/01/2009
|
בוקר

אולם 6 

שופטת : רס"ן הילית בר-און

תובע : סרן עדי נוי

סנגור : תווחיד שעבאן

נאשם : פאדי עמרו  -  תיק : 4540/08  -  ת"ז  907389530 ,

מכפר דורה שליד חברון - הוא מהנדס במקצועו

אישום : חברות ופעילות (חברות ובפעילות בהתאחדות לא מותרת)

מעצר מנהלי מקביל להליך המשפטי עד 6.4.09

גזר דין : מאסר על תנאי של שנה ל-5 שנים ,קנסinfo-icon של 500 ש"ח

.

אמו ואשתו של הנאשם ישבו שקטות מאחורינו. התבוננו בחיוך בבן ,בבעל, ולא שוחחו. לקראת הסוף בכו דומם.

עמרו  נאשם בכך שהיה "חבר בהתאחדות לא מותרת"  בשנים 2004-6. מדובר ב"כותלה איסלמיה", התא הסטודנטיאלי של החמאס. הצדדים הגיעו להסדר טיעון ,הכרוך ב"כתב אישום מתוקן" ובטיעון לעונש מוסכם. הנאשם מצדו חזר בו מכפירתו באישום.  

מצדה של התביעה היו "קשיים ראיתיים בתיק",חלף זמן ממועד ביצוע העבירה ועד למעצר, ובנוסף ישנן נסיבות אישיות: לנאשם תינוקת חולה.

[חשוב להזכיר שהסדר הטיעון הוא ההליך המקובל במשפטי הפלסטינים בשטחים הכבושים.  הוא משרת את מערכת המשפט הצבאי שמטרתה לשפוט מקסימום אנשים במינימום זמן. הסדר הטיעון חוסך לה זמן יקר, מבלי שמראית העין של "משפט צדק" נפגמת.

הפלסטינים מצדם מוותרים על הליך משפטי מלא שיכול היה לזכותם ,ונאלצים להודות בעבירה מופחתת ובתמורה מקבלים עונש מופחת ביחס למה שהיה צפוי להם לפני ההסדר.]


שופטת : מודה?

מתרגם : מתרגם לערבית

נאשם : עומד, גופו ופניו אומרים התלבטות ,אי נוחות והיסוס שמונעים ממנו במשך שניות ארוכות את ההודאה. עד שהסנגור מאיץ בו, ואז נפלטת מפיו המילה: "חלאס", מלה אחת המקפלת בתוכה את המצב האומלל של אדם שניטלו ממנו חירותו וכבודו לעיני אמו ואשתו הבוכיות.


כשהגיעו בסוף הדיון לגזר הדין, היינו משוכנעות שפאדי עמרו עומד להשתחרר.היה ברור שעומד על הפרק תשלום הקנס או חלופת מאסר בת שבועיים. הסנגור כבר העביר את תלוש הקנס לאם על מנת שתשלם, אלא שאז פתאום נזרק לחלל האולם עניין המעצר המנהלי (עד אז לא הוזכר כלל).
הסנגור מיהר לקחת בחזרה את התלוש מידי האם ,תוך שהוא מתריס בפני השופטת שאין טעם לשלם קנס, אם בלאו הכי  עמרו אינו יוצא לחופשי.
השופטת מצדה האשימה את התובע שלא התייחס בהסדר הטיעון לקיומו של המעצר המנהלי, על אף שמקובל עליה שמדובר בשני הליכים מקבילים שאין ביניהם קשר.

התובע השיב שההפרדה המוחלטת בין 2 ההליכים נועדה למנוע שחרור הנאשם בטעות.

משיחה עם הסנגור מתברר כי פאדי עמרו ריצה 9 חודשים בכלא על אותה עבירה ב-2003. הוא נעצר שוב לפני כ-5 חודשים לאחר שהופלל ע"י 2 עדים שלטענתם המשיך בחברות באותו ארגון .(עמרו כפר בכך לחלוטין, אך בלית ברירה, כאמור, הסכים להסדר טיעון).
 

עוד נודע  לנו, כי הוא סיים לימודי הנדסה בלונדון בהצטיינות ועבד לאחר מכן עם אירופאים ברחבי הגדה. מקרה זה מצטרף לרבים רבים כמותו : אנשים במיטב שנותיהם ,בעיצומה של בניית הקריירה שלהם ושל הקמת משפחה, כלומר, אנשים התורמים במלוא התנופה לפיתוח החברה  - מנוטרלים  באחת באופן פטאלי. כשמדובר באלפים ממיטב בניה

של החברה הפלסטינית , האם אפשר שלא להיזכר בהגדרה : "פוליטיסייד" (= רצח עם פוליטי) של פרופסור ברוך קימרלינג ז"ל בספרו הנושא שם זה?!

""Politicide  :

http://www.powells.com/biblio?PID=29467&cgi=product&isbn=1859845177


אולם 3


עמדנו לעזוב ,כשהבחנו לפתע בחצר ההמתנה בזוג שבלט בהופעתו (החילונית). פנינו לדבר עימם .עד שהם השלימו את סיפורם, קראו להם פנימה לדיון .הצטרפנו, כמובן.


רקע: מדובר באשתו ובאחיו של האסיר, אייאד כאמל  מבית לחם.

הוא מרצה עונש של 4 וחצי שנים.

הוא הגיש ערעור על העונש מיד עם הכרעת הדין לפני שנה ויותר, ורק עתה נשמע הערעור.

הוא נעצר ימים ספורים לפני לידת בנו, שהיום הוא כמעט בן שנתיים ושמכיר את אביו כתצלום בלבד. לדברי האם,
הילד חושב, כנראה, ש"באבא" (אבא) הוא תמונה.

"פעם אחת",מספרת האם והאישה (באנגלית),"הבאתי את התינוק לבקר את אביו בכלא, וזה היה נורא. לא אפשרו לי לפגוש את בעלי עם התינוק. זה אסור. אז הסוהר לקח את הילד, אחז בו כמו בחפץ  והגיש אותו לבעלי. מובן שהילד היה מבוהל ובכה מאוד " (כי לא זיהה את האיש כ"באבא").

הרכב של 3 שופטים: סג"א נתאל בנישו + 2 שופטים במילואים ששמם אינו ידוע לנו

2 תובעים: שלומי שניידר +תובעת שהיא זו שטענה [שמה אינו ידוע לנו]

סנגור : עו"ד אוסאמה עודה

אסיר מערער : איאד כאמל - תיק:  4122/08  -  ת"ז  9901129098

 

אייאד כאמל הורשע בעבירות של מעורבותבסחר באמל"ח ובפיגוע ירי שבוצעו במהלך האינתיפאדה השנייה,
בשנים  2001-2002. רק העבירה שבוצעה על פי פרט האישום השמיני  -  מתן עזרה למבוקשים (מזון, סיגריות, הסעה)  התרחשה סמוך למעצר.

 

שופט  לסנגור : מה אתה רוצה?

סנגור : אני רוצה שחרור היום!

שופט : אז בוא תשכנע.

הסנגור מפרט נסיבות מקלות :

  • חלוף הזמן: רוב פרטי האישום נוגעים לעבירות שבוצעו 7-8 שנים לפני המעצר .
  • פרט האישום האחרון (השמיני) שבוצע סמוך למעצר, הוא עבירה טכנית. על כן ברור שמרשו חדל מזמן מכל פעילות עוינת.
  • הורשע על פי הודאתו בלבד. לא היו עדים.
  • התחיל לבנות משפחה. לא מתקבל על הדעת שיקים משפחה ויחזור לפעילות.
  • באישום הירי אין פרטים על חלקו, מתי בוצע, מאיזה מרחק .
  • אנשים שהיו שותפים והורשעו, קיבלו עונשי מאסר של מספר חודשים בלבד.

השופטים מבקשים מהתובעת פסיקות תקדימיות שעליהן יוכלו להסתמך בבואם להכריע. והיא עושה כן.

ואומנם, במרבית הדיונים שאנו עדות להם, ההחלטות התקדימיות מהוות נידבך מרכזי עליו מושתתת הפסיקה. השופטים קובעים כי החלטתם תימסר עד הערב לסנגור.

כשמוציאים את אייאד, אשתו בוכה חרש. מנגבת דמעותיה.

בערב נודע לנו, איך לא ,שהערעור נידחה. אייאד כאמל ירצה עוד למעלה משנתיים בכלא, ובנו ילמד להכירו רק כשיהיה בן ארבע.