חמרה (בקעות), תיאסיר, שבת 11.6.11, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה בנאי
11/06/2011
|
אחה"צ

 

הוזמנתי להדריך פעילים של הוועד נגד הריסת בתים שעומדים לקחת סיורים לבקעה, לדרום הבקעה בעיקר (בגלל הקרבה לירושלים ואי רצונם להוציא טיולים ארוכים מדי, מחשש שאנשים לא יבואו) הסיור עצמו היה קצר. הרציתי להם על סגירת הביקעה, על מניעת מיםinfo-icon ועל הריסת הבתים בצפון הבקעה. בדרך למחסום חמרה הראיתי להם את החסימות השונות (שעריםinfo-icon, סלעי ענק, תעלות , ערימות עפר גבוהות), את השלטים "שטח אש" שמוצבים בפתחי יישובים פלסטינים ואת ההבדל בין היישובים הפלסטינים וסביבתם הצהובה-דהויה, כשבפתח כל יישוב עומדת מיכלית מים צהובה, לבין הכרמים בירוק עז של ההתנחלויות.

14.25 – מחסום חמרה
תנועה דלילה. מכיוון שהייתי לבדי החלטתי לא להתקרב למחסום אלא לצפות ממרחק. כ-10 צעירים חצו ברגל את המחסום עם חגורות המכנסיים בידיהם והמתינו בשמש עשר דקות. אף מכונית לא עברה בזמן הזה. הם מתיאסיר ופניהם ליריחו, ועכשין הם מחכים למונית שהביאה אותם שמתעכבת בבדיקות במחסום. הגיעה המונית, הנהג כולו מלא זעם, צועק ומקלל. לדבריו המתין שעה בצד המערבי של המחסום, החייל העמיד אותו בצד והודיע לו  "עד שלא יהיו 3 מכוניות – אני לא מעביר".
להערכתי הוא לא חיכה שעה, אבל חיכה בשמש הקופחת למעלה מחצי שעה. תופעה דומה ראינו גם בתיאסיר (בהמשך).

15.10 – מחסום תיאסיר
התנועה מאוד דלילה. עמדתי ממרחק כ-100 מ' (כ-50 מ' מזרחה מנקודת העצירה של הפלסטינים) כדי לצפות במחסום מבלי שהחיילים יבחינו בי. שתי מכוניות – מונית ומשאית - עמדו בצד המערבי (צד הגדה) והמתינו להיתר להתקרב למחסום. והמתינו. והמתינו. 10 דקות תמימות אף מכונית לא נבדקה (וגם הנוסעים עדיין ישבו בתוך המכוניות). המחסום עמד שומם, החיילים בתוך הבודקות הממוזגות והפלסטינים נצלים בתוך המכוניות הבלתי ממוזגות שלהם. ואז אחד החיילים סימן בתנועת יד עצלה למונית להתקרב. הנוסעים ירדו בקצה השביל להולכי הרגל. לאחר מכן היא נכנסה לתחום המחסום ונבדקה היטב, כולל תא מטען, ועברה. כל אותו זמן עמדו הנוסעים והמתינו לסימן להתקרב למחסום. והמתינו. והמתינו. מפקד המחסום ירד אלי (בינתיים התקרבתי כדי לדבר עם נהגים שהמתינו למעבר אל הגדה). לאטו הוא פסע אלי, מסמן לי להוריד את החלון של המכונית, ושאל "הכל בסדר?" והוסיף "אם יש לך שאלות – אני פה". שאלתי - למה האנשים האלה, נוסעי המונית, עומדים לפני המחסום ואינם נקראים להיבדק ולעבור? ותשובתו - "כי אני באתי לדבר איתך, וכשאני לא שם – הם לא עוברים". עד שחזר אל המחסום עברו 15 דקות מאז ש-11 הנוסעים הורדו מהמונית  ועוד 10 דקות עד שכולם, כולל זקנים וילדים, עברו וואחד-וואחד והגיעו סוף סוף למונית שלהם. בקצרה – למעלה ממחצית השעה לקח מרגע שהגיעו למחסום ריק עד שאפשרו להם להמשיך בדרכם!!