מבוא דותן (אמריחה), ריחן, שקד, יום א' 24.7.11, בוקר
נושא היום: הגיחוך שבכיבוש
מחסום ריחן + מחסום דותן - 06.00 - 06.55
המחסום כבר פועל משעה חמש. חלק מהתופרות כבר עולות במעלה השרוול מהטרמינל, כולן לבושות שחורים היום (?). מגרש החניה התחתון עדיין ריק והאנשים המגיעים עוברים באופן שוטף "חמסה חמסה" ויוצאים מהעבר השני בתוך כמה דקות.
השירותים נקיים ומצוידים. בסככה עומדים קרטונים של ביצים ממתינים לסוחרי ברטעה שיבואו לקחתם. פינת התפילה מכוסה בשטיח ותחומה בחבל. יש גם מיטה שאפשר לנוח עליה וכר להניח את הראש.
קיבלנו עלינו שליחות להחתים מישהו על ניירות לבקשה להסרת מניעה ולגבות ממנו כסף לאגרת בית-משפט ודמי טרחה לעו"ד. המתנו כחצי שעה והאיש לא הגיע. בינתיים "קפצנו" למחסום החשוב "דותן" ש"מגן" על התנחלות מבוא דותן.
לכולם ידוע שמכוניות עמוסות עובדים וסחורות חקלאיות מג'נין עוברות שם עוד לפני השעה חמש בבוקר, אבל המחסום ריק ממגינים. מן הסתם הסכנה מתחילה רק בשמונה או תשע. הגנרטור כן עובד (הדלק על חשבוננו - אזרחי ישראל) וגם "הבולם" (מה זה?) ניצב על משמרתו "מחוץ לעירוב", מדוע בעצם?
חזרנו למחסום ריחן. כ-10 משאיות עמוסות סחורות עולות לבדיקת ניירות ומשם לבידוק המטען מתחת לגגות הכסופים. השטח שם נרחב יותר וככל הנראה מאפשר בדיקת יותר מכוניות באותו זמן.
הפלסטיני שחיכינו לו עונה לטלפון (יש קליטה רק בפינה הדרום מזרחית של מגרש החניה, מקום בו שכנו לפני שנים בתי הכבוד הכימיים המצחינים) שהוא עדיין בבית, ויגיע רק בעוד כשעה. נו, טוב, נסענו לשקד. נחזור בעוד שעה.
שקד- 07.02 - 07.45
השערים כבר פתוחים. תור ארוך מהצד המזרחי של הביתן, ואנשים מתגודדים גם בצד השני.
הארכיאולוג מחכה בסבלנות לפועליו ולמיניבוס שלהם. נחשפו עתיקות במתחם "שחק". העוברים הקבועים מתלוננים על הצפיפות ועל העיכוב, אבל בשבע וחצי הכל נגמר והמקום שקט.
הבנקאי לבוש החליפה יוצא ממכוניתו והולך להיבדק בביתן. יש לו יופי של שלַט, הוא עומד בפתח הביתן ולוחץ, והמכונית ננעלת וחלונותיה נסגרים מהמרחק הגדול הזה, אבל זו רק אשליה להניח שהוא בשליטה. יש פה שליט גדול יותר. הבנקאי שב למכוניתו, והיות שהמחסום ריק ופנוי, הוא מתניע וזז כחצי מטר לכיוון המחסום. חייל חבוש קסדה ומשוכפץ קופץ בכעס, מנפנף בידו "ארג'ע, ארג'ע", לך אחורה! (מי אתה, פלסטיני מהודר שכמותך לעומתי? השלט הקטן שלך אולי חזק, אבל שלי גדול וחזק יותר, ולכן, ארג'ע, ארג'ע!), והבנקאי נרתע, זז במכוניתו כחצי מטר לאחור, והחייל החזק, השולט, מנפנף לו בידו, לאמור "תעל!. אתה רשאי לזוז רק כשאני קורא לך! ". כן, כעסנו מאד וצעקנו עליו שזו התנהגות גועלית! הרי זה מחסום "מרקם חיים" והחיילים מחוייבים לשמור על כבודם של האזרחים שנאלצים לעבור כאן כל יום, מכיוון שבין הכפר האחד לבין שכנו הסמוך יש גדר!
כל דלתות המכונית הקטנה נפתחות, שומר בטחוננו מציץ פנימה מכל הדלתות, הנהג מתניע, אבל דלת תא המטען נותרה פתוחה. החייל האדיב סוגר אותה בעצמו והטקס תם.
אנחנו נבוכות ותוהות, האם הגערה הנרגזת שלנו היא זו שגרמה לו לסגור בעצמו את דלת תא המטען ולא לטרטר יותר את הנהג?
חזרנו לריחן אך האיש שהיינו אמורות לפגוש סגר את הטלפון כדי שלא נציק לו, ופשוט לא הגיע. אולי לא הצליח לגייס את הסכום שהיה עליו להביא. סכום לגמרי לא קטן.
עזבנו.