ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר אליהו, מעבר תאנים, ענבתא, ערב ראמאדין אל ג'אנובי, שופא יום ד' 27.7.11, אחה"צ

13:45 - שער חקלאי חבלה

השער פתוח לרווחה והפלשתינאים עוברים ללא עיכוב. אך, כתמיד, מתעוררת התמיהה: לאיזה צורך, נבדקים ברוב הפעמים, פועלים קשי יום בחוזרם לביתם? את מי הם מסכנים בכפר הולדתם?

14:00 - ערב ראמאדין אל ג'אנובי (כפר בדואי בלתי מוכר)

גרוטאותיו אינן מוכרות. פחוניו אינם מוכרים. יושביו אינם מוכרים. עוניו בלתי קיים. השארנו בגדים בידי ילדים שחשו לקראתנו.

14:10 מעבר אליהו- בתור, מכיוון השטחים הכבושים,  10 כלי רכב ישראלים.

14:45 ענבתא- תנועה ערה, בעיקר מוניות, לכיוון טול כרם. כלי הרכב אינם נבדקים.

יעדנו הבא - שופא תחתית

הדעת נותנת שנשים פעמינו אליה. אך לא. לתחבורה בשטחים כבושים הגיון משלה (כך היה אומר, מן הסתם, מי שאמר "ללב סיבות משלו שהשכל אינו יודע עליהן דבר").  וכך, על מנת לפגוש את סאדאם, המתגורר בשופא תחתית, עלינו לשופא עילית. אמת, חלפנו על פני הדרך לשופא תחתית אך זו היתה חסומה בשלושה גושי בטון אדירי ממדים. יכולנו אמנם להותיר את המכונית על אם הדרך ולעשות את דרכנו ברגל אך מטעמי שימור המכונית פסחנו על אפשרות זו.  החנינו את המכונית בשופא עילית, באדיבותו של תושב המקום. בנו לומד בערב הסעודית ובא לכפר לרגל הרמאדאן. בתיווכו הזמנו מונית שתסיענו אל המחסום. פרוצדורה זו נמשכה למעלה ממחצית השעה. לא שקלנו את האפשרות לעבור ברגלינו את הדרך הארוכה בין שופא עילית לשופא תחתית בשל החום הכבד. תושבי שופא עושים זאת, לפעמים פעמיים ביום. לא תמיד המונית זמינה. לא תמיד יש לאל ידם לממן את הנסיעה.  במחסום חיכה לנו סאדאם. אורך הדרך בין שני חלקי הכפר כחמישה קילומטר. המחסום הוצב בזמן האיניתיפדה השנייה וגזר  ניתוק של תושבים מאדמותיהם ושל משפחות מקרוביהן. הניתוק הוא עובדה מכריעה-מוחצת יום-יום ושעה-שעה. כמה מתושבי שופא עילית (שהיו בעלי אדמות בשופא תחתית) בנו במקום בית נוסף. כך הם נפטרים מעונשה של  תחבורת סחור-סחור. סאדאם מצביע על בעל חממה, אדמותיו בתחתית וביתו בעילית. הוא מצביע על עוד אנשים שגורלם זהה. בזמן האיניתיפדה נאסר עליהם לעבד את אדמותיהם. בחודש מאי האחרון נתרגשה צרה נוספת:  רכב צבאי עבר בכפר "ארבעה בתים בבניה קיבלו נייר". הנייר נשלח על ידי המנהל האזרחי וציווה על הפסקת הבניה בגלל אי עמידה בתנאי הרשיון. "בתים אחרים בבניה לא קיבלו נייר". .כלי הרכב שחילק את הניירות עצר במקום כלשהו, סב לאחור ולא יסף באותו יום. אין לדעת מדוע שפר חלקו של האחד, אך לא של השני. השרירות!  וכאילו אין די בכך,  התושבים נצטוו לעקור 30 דונם של מטע זיתים בתואנה שהמטע מצוי על אדמות מדינה. " אבני חפץ" הסמוכה- התנחלות מוכרת- בנויה על אדמות שהופקעו משופא.

16:40 כפריאת/מעבר תאנים

כלי רכב מסיעים פועלים חוזרים עד למחסום. בצורה זו או אחרת  התנועה בשטחים הכבושים לעולם אינה רציפה. לעולם היא נקטעת.
 
16:50 ארתאח/שער אפרים- ללא אירועים חריגים. שגרת מחסומים, מעברים ושערים.