עופר - שחרור בערבות, יידוי אבנים

אולם 7
שעה 11:40

שופטת: רס"ן אתי אדר

סוהייב חאדר עבדול עזיז בורקן בורקאן. ת.ז. 854693926 יליד מאי 95', תלמיד בי"ס, מחברון, יושב במעצר מ 24.2.10.

אביו ובן דודו של האב נוכחים.

הילד שנראה צעיר מגילו, לבוש בבגדי אסיר חומים מתאימים למידותיו. מכאן ששב"ס מצויד היטב גם לאוכלוסיית הקטינים שמונה כמה מאות.

כידוע, "קטינים" בשטחי הכיבוש הם מי שטרם מלאו להם 16 שנים. עוד ידוע, וכבר כתבנו על כך, שהנהלים של 'בית משפט לנוער' שהונהגו בביהמ"ש הצבאי בשנה שחלפה (2009), אינם כוללים את שלבי המעצר והחקירה של הקטינים. רק לאחר שהוכן כתב אישום לקטין, יתנהל משפטו בפני שופט שהוכשר לשפוט נערים וקטינים ובתנאים שאמורים להתחשב בגילם הצעיר.

שלא כמו ילדים ונערים ישראלים, סוהייב בורקאן, כמו קטינים פלסטינים מהשטחים שנעצרים, נחקר ללא נוכחות של הורה ו/או עובד סוציאלי, לעתים בשעות לילה מאוחרות ובידי חוקרים שאומנו לחלץ מחשודים הודאות בדרכים מגוונות (הכוללות גם לחץ פיזי מתון). ניסיונם של עורכי דין מלמד שרוב הקטינים מודים בעת חקירתם בעבירה המיוחסת להם.
 

סוהייב מואשם ב"יידוי אבנים על ג'יפ של צה"ל מתוך כוונה לפגוע בג'יפ או ביושביו". הוא לא הודה. הוא מכחיש את עדותו של החייל שישב בג'יפ וזיהה, לדבריו, את זורק האבן.
 

הוא מובא לאולם המשפט ויושב על ספסל הנאשמים בין עצירים בוגרים ובוהה סביבו. הסנגור, עו"ד אייד מיסק, מדגיש שסוהייב מכחיש את המיוחס לו, וכן קובע שהחייל מסר את עדותו 15 דקות לאחר שהאבן נזרקה על הג'יפ (ולא פגעה באיש) מבלי שהיה לו קשר עין עם סוהייב במהלך דקות אלה.

הסנגור מיסק מזכיר לשופטת שלגבי קטינים יש תמיד לשקול חלופת מעצר, בעיקר לאור העובדה שהקטין עצור יחד עם בגירים בבית המעצר. תנאים שלכל הדעות נחשבים לפסולים.

השופטת תודיע על החלטתה לאחר ההפסקה. ולאחר ההפסקה הודיעה על הארכת המעצר עד תום ההליכים.

הסנגור הודיע שיגיש ערר.

------------------

יום ג' 2.3.10

אולם :3 ערעורים

חוה הלוי וחגית שלונסקי נוכחות 
 

השופט: נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים אל"מ אהרון משניות
 

ערר על החלטת השופטת בעניינו של סוהייב בורקאן

הסנגור, עו"ד מיסק, מבקש מביהמ"ש חלופת מעצר. לחיזוק בקשתו מביא פסיקות מתיקים דומים וחוזר על מה שאמר להגנת הנאשם בביהמ"ש קמא, ומסכם שכל יום נוסף שהקטין נמצא בכלא גורם לו נזק בלתי הפיך. לאחר 7 ימים במעצר הוא עדיין יושב עם בגירים בתנאים שאינם נאותים לקטינים.

התובעת, ג'ניה וולינסקי, מביאה גם היא פסיקות לחיזוק תביעתה וקובעת שהחייל ראה בברור את הנער שזרק אבנים על הג'יפ בו נסע, ועדותו היא ראייה חזקה.

השופט מבקש לשמוע את דברי האב שנמצא באולם. האבא מבטיח שישמור על הילד ומבקש שישחררו אותו. הוא מבטיח שייקח את הילד במכוניתו לבית הספר ויחזירו משם גם כן במכונית.

כעבור 24 שעות מודיע השופט על החלטתו: שחרור בערבות של 3000 ₪  + חתימת צד ג' על סכום של 10.000 ₪.
 

ערר נוסף הוגש על ידי עו"ד מיסק על מעצרו של אכרם אל אלעזיז אלכרים שראונה , ת.ז. 854562881 - בן 15.5.

אכרם נאשם ביידוי אבנים במהלך הפרת סדר המונית במטרה לפגוע באדם או רכוש.

האירוע היה באזור חברון  ב 23.2.10. הוא נעצר עם נערים נוספים (אחד מהם הוא אחמד מאהר אבו רמילה, ת.ז.902060446, שהוא שותף לכתב האשמה אך אינו נוכח בערר).
אכרם אינו מודה בכתב האשמה. הוא יושב על ספסל הנאשמים ומנגב את הדמעות שלא חדלות לזלוג.
אמו נוכחת באולם.

הסנגור חוזר על הדברים שאמר לעיל ומדגיש שכבר 8 ימים יושב אכרם בכלא יחד עם בגירים .

התובעת ג'ניה ווליסקי מביאה את התקדימים שבאמתחתה ומדברת בלהט על המסוכנות ועל "הנפיצות של המצב בו ילדים מיידים אבנים במקום מגוריהם" ... [איש לא מעלה בביהמ"ש את התמיהה על כך ששם, במקום מגוריהם של הנערים בערים ובכפרים הפלסטינים, נמצאים חיילי צה"ל שבהם, לפי החשדות מתכוונים מיידי האבנים לפגוע. ח.ש.]

...השופט שואל את הסנגור למה לא לסיים את המשפט בהסכמה עם התביעה היום, מיד. אולי גם הוא מבחין בדמעות שזולגות מעיניו של אכרם. הסנגור מסביר שהנער מכחיש את האשמה ולכן עוד לא הגיע הזמן לשקול הסכמה.

השופט שואל את האמא באמצעות הסנגור אם תסכים לעסקה, אך היא אינה מבינה במה מדובר. היא מספרת לבית המשפט ששלחה את בנה עם 15 שקלים למכולת להביא לחם, ושבדרך הוא נקלע להפגנה, ניסה לעבור את הרחוב.... 

בית המשפט מפסיק אותה. היא התבקשה רק לדבר על חלופת מעצר אבל אינה מבינה את משמעות המלים 'חלופת מעצר', ולא את הדרכים הנפתלות בהן ביהמ"ש מתנהל, ובוודאי לא בשפה המשפטית גם כשהיא מתורגמת לערבית.
 

לאכרם היה פחות מזל: השופט החליט לדחות את הערר והוא יישאר כלוא בעופר, ככל הנראה, עד שיסכים להודות באישום, ועורך הדין יוכל לערוך עסקה עם התביעה.