גוכיה, חמרה (בקעות), יום ו' 7.10.11, אחה"צ
10.45 - מעלה אפרים – מאויש וכל המכוניות הפלסטיניות נבדקות.
11.00 - בין גיתית למכורה יש שדות חדשים, מזה שנה. של מתנחלים, כמובן. הפלסטינים, באין מים
, לא מעבדים פה שדות כלל. לפני כחצי שנה גידלו בחממות קישואים שאח"כ הושלכו לצד הדרך, היום עומדות החממות שוממות ושבורות. אבל על ידן , כנראה באחזקתם של אותם מתנחלים, יש שדה מוריק ובשעת צהריים חמה זו הממטרות מתיזות זרמי מים לכל הכיוונים בששון ושמחה. בה בעת שמונעים מהפלסטינים כל גישה לאספקת מים והם נאלצים לנסוע למרחקים גדולים להביא לעצמם במים במכלים, פה חוגג הבזבוז.
11.45 – מחסום חמרה – אין תנועה. בולדוזר ענק חונה במרכז המחסום.
מחסום גוכיה פתוח לרווחה!
פלסטינים מספרים שטנקים עוברים במחסום זה תדיר ואחד מהם שבר/עיקם את זרוע הברזל. השער נשאר פתוח כדי לאפשר לטנקים לעבור. עד לפני שבועיים היה כזה צורך ביטחוני למנוע מהפלסטינים בבקעה לעבור אל מרכז חייהם שבגדה, מלבד בימים ובשעות מסוימים ובאישור ובפיקוח הדוק של הצבא, אז מה השתנה עכשיו? איך זה שפתאום אין כל בעיה שיעברו פה כחפצם וללא בדיקה? ואם כל אחד יכול לעבור מכאן מערבה לתחומי הגדה ללא כל בדיקה אז מה התועלת הביטחונית בשאר המחסומים?
נסענו לאל- פארסיה, לאחר שהבוקר קיבלנו דיווח על הריסת מבנים שם. טוב, מבנים זו מילה גדולה. במרכזו של מאהל בן 5 מבנים הרס בולדוזר צבאי ב-9.00 בבוקר את דיר הכבשים, ועתה הכבשים שרועות בחום הצהריים במכלאה חשופה לקרני השמש האכזריות. מדהים כיצד בוחר הצבא מבנה אחד, יש להניח שבאופן שרירותי (ככה זה נראה), והורס אותו בלבד. האשה מתלוננת שבקושי יש להם מה לאכול, ועכשיו זה... מה יעשו? הבן , דובר עברית, מספר שלפני פחות מחודש ב-20.9 באו אנשי המינהל האזרחי של הכיבוש ונתנו צו הריסה לאוהל גדול שהיה במקום הדיר. המשפחה הרסה את האוהל לנגד עיני אנשי המינהל והשאירה רק את הדיר הקטן, אבל קצין מינהל אמר להם, לדברי הבן, "זה לא מעניין אותנו – אנחנו רוצים שתלכו מכאן!".
מתנדבים מה – EPPI מיאנון, שפגשנו שם, סיפרו שאמש עקרו מתנחלים 150 עצי זית צעירים בקוסרה.
נסענו צפונה כ-5 ק"מ לאל-חמה מאהל קטן לצד הכביש. לפני יומיים הרס הצבא את הרפת שלהם. האנשים לא היו שם אך הרפת נבנתה כבר מחדש.
בשעה 13.30 החלטנו לנצל את פתיחתו של מחסום גוכיה ולנסוע מערבה. טילפנתי למכר שלי שגר בעאטוף על גבול טאמון. כ-5 ק"מ דרום-מערב מהשער. הוא גר על צלע גבעה ומשקיף על העמק הפורה והיפהפה של אל בקעא, (דרומה לראס אל אחמר). במקום מגוריו יש מים וחשמל (שמספקת הרשות הפלסטינית, כי הגבעה הדרומית נחשבת לשטח B), אבל למטה , בעמק, זהו שטח C ושם אין כלום. בעמק יש שדה מוריק, שבעליו חפר עבורו באר ללא רשיון (שהרי לא ניתןנים שם אישורים) ויש עליו כמובן צו הריסה.
אנשים סיפרו כי מדי כמה ימים נכנסים שני טנקים דרך מחסום גוכיה ועולים על ההר שמצפון לעמק אל בקעא, ומתחילים לירות מעל לראשי האנשים המתגוררים במאהלים בעמק. תושבי האזור נמלטים על נפשם אחוזי פחד בכל פעם שזה קורה ולמעשה הם פותחים במנוסה ברגע שהם רואים את הטנקים עוברים בגוכיה. על פי המפה שבידי ההר מסומן כשטח אש, אך העמק – לא. ובכלל – לירות בטנקים מעל לראשי אנשים ובהם ילדים, נשים וזקנים??? כנראה זו עוד דרך אכזרית לגרום לאנשים לעזוב.