עופר - יידוי אבנים, החזקה וסחר באמל"ח

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יהודית שטרנברג ותמר פלישמן (מדווחת)
10/11/2010
|
בוקר

 

הילדים של קלנדיה המתבגרים טרם עת, ששגרת ילדותם עוברת בדלות מחנה הפליטים, שמיום לידתם יונקים את הנרגנות של מצוקות הוריהם ונושמים אוויר רווי גז מדמיע מהול באדי גזי פליטת מכוניות, גם עליבות זו נקטעת מעת לעת בידי גיבורי החייל לובשי המדים האוספים אותם לחיקם למשמורת בכלא עופר.

הם יושבים על ספסל הנאשמים מנותקים משהו, רגליהם אזוקות, כטרף שהובא בידי הצייד. פנים של ילד. מבט של איש.  

 מלווה ומדריכה (שלוחת דובר צה"ל?) לקבוצת אורחים כשלושים במספר, חברי ארגון "שורת הדין" איששה את הבחנתנו באשר לבגרותם בטרם עת של ילדי קלנדיה כשהעלנו את טענת אי השוויון בפני החוק באשר לגיל הבגירות של ילד בישראל ומקבילו בפלסטין, השיבה:

"הם שם מתבגרים מוקדם. כבר בגיל צעיר הם מנסים להרוג את החיילים שלנו...".

האורחים, שלא כמונו, ובודאי לא כפלסטינים שגדשו את המכלאות הקרויות חצר בית המשפט, הוכנסו ללא בידוק על תיקיהם ומצלמותיהם, הובלו בידי לובשי מדים ואזרחים, וקיבלו יחס של אורחים חשובים מאד.

מתוך דף מידע על הארגון:"... נאבק על זכויות העם היהודי....  מקיים סיורים בישראל לתושבי חו"ל":

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F_(%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F)

 באולמה של השופטת שרון ריבלין-אחאי:

 הנאשם פארס חליל יוסף בדראן, ת.ז. 853894715, מיוצג ע"י עו"ד ברגות'.

פארס, נער צנום בן 15, שגם לשיטת חוקי הכיבוש מוגדר קטין, עומד לדין ללא ליווי קצין מבחן ונוכחות הוריו. אשמתו: "החזקה וסחר באמלח".

מדברי עד התביעה נציג המשטרה עולה שהנער ושני חבריו נתפסו לפני למעלה מארבעה חדשים במחסום קלנדיה מנסים להעביר שקית ובה בקבוק תבערה כדי למסרה לאנשים מעברו האחר של המחסום.  

הסנגור חקר בהיסוס את העד חקירה נגדית שלא העלתה ולא הורידה.

ברור היה לכל הצדדים ולא היה חולק, שבקבוק תבערה אמנם היה, ששקית אמנם הייתה, שלושת הנערים שאחזו בה אמנם ניסו לחצות את המחסום. נשארה רק המחלוקת האם ידע הנאשם מה מצוי בשקית שבידו.

(ואני, המכירה את המחסום וחוקיו, שואלת כיצד בכלל עולה על דעתו של מישהו, שנער שביתו במחנה הפליטים יכול לחצות את מחסום קלנדיה? – על שכזה נאמר: אין מצב!)

ניכר בפארס שכללי בית המשפט אינם נהירים לו, ומשנשאל העד לצבעה של השקית והשתהתה תשובתו, הקדים אותו הנאשם והשיב: "שחורה".

מדברי העד הסתבר שהאירוע כולו (כנהוג במחסום קלנדיה) צולם במצלמות האבטחה. עובדה שלא הייתה ידועה לא לתובעת ולא לסנגור. השופטת שברצונה לצפות בתיעוד, דחתה את המשך המשפט וקבעה שבישיבה הבאה תובא הקלטת.

הנאשם: איאד חוסיין באזייא, נער בן 17 ממחנה הפליטים קלנדיה, נאשם בזריקת אבנים לעבר רכב צבאי.

מיוצג בידי עו"ד ספיה.

אביו בישר שביום ראשון, בעוד ארבעה ימים, בנו ישוחרר: "אני אשים את האלף חמש מאות שקלים והוא יחזור הביתה". אלא שמהר מאד נטרפו הקלפים. לאחר שהשופטת אישרה את עסקת הטיעון ואת הסכום הנ"ל, הראו רישומי הרקורד שלנער יש עבר, שקיימת הרשעה קודמת, שהוא כבר הורשע בעבר באותה עברה, שכבר נתפס זורק אבנים לעבר חיילים, שכבר ישב בשל כך, שיש "על תנאי" לממשו, ושבכלל: "אם היה הולך לבית הספר ולא זורק אבנים" אמרה השופטת בנימה מחנכת "לא היה מגיע לכלא".

הדיון נדחה לכט' בנובמבר.

משהוכרזה הפסקה ויצאנו נותרו ישובים על ספסל הנאשמים שני ילדים/נערים נוספים בני בלי גיל ממתינים לתורם.

משפטים אזרחיים (תעבורה) בבית משפט צבאי:

באולמה של השופטת הילית בר-און  נערכו משפטי תעבורה.

נכחו שופטת צבאית, תובע משטרתי, מתורגמן במדים ושומרים במדים.

הנאשמים לא נכחו.

היעדר הנאשמים זירז והקל על ההליך. המתורגמן נותר ללא מעש, והשופטת סיכמה את החלטותיה בלחישה לעבר הקלדנית שלצדה. כשהערתי: "לא שומעים", השיבה בחורה במדי שב"ס: "אבל הנאשם לא פה...".

הנאשמים ש"לא היו פה",  גם שמם אינו ידוע לנו.

 מדברי השופטת בגזירת דינו של האחד:

"מדובר בעברה שיש עמה סיכון. מדובר באוטובוס שרישיונו של הנאשם לא תואם את סוג הרכב שנהג, המיועד להסעת נוסעים רבים. גם הרכב היה ללא טסט וביטוח מזה 7 שנים. בנסיבות אלו מצאתי להחמיר עמו. אני גוזרת קנסinfo-icon בסך 2,000 ₪ או 5 חודשי מאסר מהיום, פסילה על תנאי ל-4 חודשים למשך 4 שנים".

ולגבי האחר שנהג ברכב שרישיונו פקע 9 חודשים קודם לכן והוא, נהג מונית "בעל עבר תעבורתי תקין",  שנתפס נוהג "בשולי הכביש ולא בכביש, בנסיבות אלו אני גוזרת קנס בסך 1,500 ₪ או 45 יום, פסילה ל- 3 חודשים על תנאי למשך שנתיים" פסקה השופטת, אך חזרה בה ותיקנה והמירה את 6 החודשים בשנתיים כשהיא מקנחת ב:"פה זה פחות חמור..."

בכניסה לבית המשפט קצין ביטחון חדש שטרם שמע על מחסום ווטש. התעניין וביקש להבין. בתגובה לששמע הגיב: "מחסומים זה לא רק המחסומים, בדרך כלל אנחנו נגד מחסומים ורוצים את החופש לבחור. דברים נראים אחרת מן הצד השני של הסורגים".

ניכר שלאיש מטען ערכים. כיצד יתמודד עם הפערים שבינם לבין אלו של המערכת בה נקלט?