עופר - עסקת טיעון, יידוי אבנים

(בוקר ואחה"צ)

אולם 2.

השופטת: שרון ריבלין-אחאי

תחילה על הנער מוחמד טארק עבד אללטיף עומר בן 13 מבית עור אלתחתא שיושב במעצר כבר שלושה וחצי חודשים (!). הדיון בעניינו נדחה מהשבוע שעבר להיום ורצינו לעקוב אחריו (ראו דוח מ-29.10.10). הוריו חיכו בחוץ מהבוקר, ורק בערב, לקראת תום הדיונים בביהמ"ש, הוכנסו לאולם 1, ועורך הדין חאלד אערג' ביקש וקיבל מהשופט דחייה של חודש ימים. הדיון יתקיים ב-3.1.2011. עורך הדין הסביר להורים שהשופטת ריבלין-אחאי הייתה עמוסה ולא הספיקה לדון בתיק. ההורים סיפרו שבנם נראה רע מאוד, לבש חולצה קלה והתלונן שקר לו, שהוא רעב ושהוא חש ברע. דברים אלה נמסרו לי מפי איה ששוחחה עם ההורים. העברתי זאת לידיעת באנה, מנהלת המחלקה המשפטית בוועד נגד עינויים, בהמשך לדברים שמסרתי לה לפני שבוע. מהוועד נמסר לי היום שהנער הועבר לבית מעצר "רימונים" שבו קטינים מוחזקים בהפרדה מבוגרים. נחמה פורתא.

העומס בישיבת "בית המשפט לנוער" ביום שני השבוע היה דומה לזה שאנו רואות כבר שבועות רבים: רשימה של כ-25 נערים, חלקם נעצרו לא מכבר וחלקם יושבים במעצר כבר חודשים אחדים, הובאו בפני השופטת כמה פעמים, והדיון בעניינם נדחה שוב ושוב. נאשמים בודדים מגיעים מביתם, אם זכו לשחרור בערבות עד למשפטם. דיון בתיק נדחה מסיבות שונות: עורך הדין מבקש ארכה כדי ללמוד את החומר; הצדדים (הן ההגנה הן התביעה) טרם הספיקו להיפגש ולדון בהסכם או נפגשו ולא הסכימו על תנאיו; הנאשם מסרב להודות בעברה המיוחסת לו והצדדים נערכים להוכחות, כלומר להזמנת עדים; מתנהל משפט הוכחות, ועד שזומן לישיבה אינו מגיע.

רשמתי לפניי 13 מקרים (מתוך רשימה של עשרים וכמה שהובאו היום לדיון), שמתוכם 7 נגזר דינם, כולם בהסדר טיעון הכולל מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס במינונים שונים. העונש החמור ביותר נגזר על נאשם שנעצר בגין עבירה של "חברות ופעילות" בג'יהאד האיסלמי. במקרה זה, הופעל מאסר על תנאי שנגזר עליו ב-2005 והיה בתוקף בעת מעצרו. נגזרו עליו 26 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה למשך 5 שנים, ללא קנס. העונש הפחות ביותר נגזר על נער בן 17 מג'בע שנאשם ביידוי אבנים בחודש אוגוסט 2009: 3 וחצי חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר מותנה למשך 4 שנים על העברה שעליה נשפט היום או על כל עברה של פגיעה בגוף אדם (זה הנוסח הקבוע ככל הנראה למאסר המותנה) וקנס של 2,000 ש"ח.

כמו השופטים הדנים במשפטים של בוגרים, גם השופטת הממונה על משפטי נוער נוהגת לדחוק בעורכי הדין ובתובעים להגיע להסדר.במילים אחרות, לוותר על חשיפת האמת ולשכנע כל נער שנחקר וכָּפר במיוחס לו שיודה באשמה. כזה היה המקרה של נער שהודה כי זרק אבן אחת, בעוד שהתביעה קבעה כי "זרק אבנים במהלך הפגנה", וכך גם במקרים אחרים.

מוחמד מוחמד חלבייה (1512/10),בן 16מאבו דיס, נעצר ב-6.2.10. הוא יושב במעצר כבר 10 חודשים. עורך דינו, מחמוד חסאן, מגיב להערת השופטת, שאינה מרוצה מניהול הוכחות במשפט זה: "למרות מאמצים שעשיתי לא הגעתי להסכמה עם התביעה". על דוכן העדים עולה קצין מג"ב, עד מטעם התביעה, ומתאר בפרטי פרטים את האירוע שבו נתפסו, על פי כתב האישום, שני נערים ובידיהם בקבוקי תבערה (בקת"בים). אחד מהם כבר נשפט ונגזרו עליו 13 חודשי מאסר. כשנעצר מחמוד חלבייה קרסול רגלו היה שבור. העד טוען שהשבר נגרם מקפיצה מגג בעת מנוסה. העדות נשמעה שעה ארוכה, ואחרי ההפסקה התנהלה חקירה נגדית.

נעקוב.