חבלה, מעבר אליהו, ראס א-טירה, יום ד' 4.1.12, אחה"צ

לפני שבועיים ביקשנו לבקר בראס אטירה ובראס עטיה. ידידנו הישאם ביקש שלא נבוא בשל בעיה משפחתית - פנימית בין שני הכפרים.  ביקרנו רק בראס עטיה, הבטחנו  להתקשר שוב  והיום התארחנו בביתו של הישאם בראס אטירה. 

12:55   חבלה.  השער עדין סגור. מחכים 8 איש ו-2 עגלות רתומות לסוס ולחמור.  מצד הכפר מחכים 11 איש.  מגיע האמר ממנו יורדים 2 חיילים  בלבד.  האמר נוסע להביא את ה-מ.צ.  בלעדיהם לא יפתחו השערים.

13:05   אוטובוס מתקרב.  אנחנו בוחנות אותו בסקרנות ורואות את דניאלה ונטע  המדריכות  סיור של 23 דוברי אנגלית.  בקבוצה בני כל הגילאים.

בינתיים מתפתחת שיחה עם 2 החיילים. האחד עולה חדש מארה"ב, שנה בארץ, והשני עולה מאתיופיה, 5 שנים בארץ.  קיבוץ גלויות במחסום.

13:20   הרכב הצבאי חוזר ממנו יוצאים  ה-מ.צ  ופותחים את עמדת הבידוק. תוך כמה דקות עוברת השישייה הראשונה.  לפני שאנחנו עוזבות אני שואלת את ה-מ.צ.  אם יאפשר לנו לעבור  לחבלה עם הרכב.  הוא מסרב.  אני שואלת אותו איך להגיע לכפר והוא אומר לי דרך קלקיליה.

13:40   מעבר אליהו.  מכוניות בודדות עוברות.

14:30   ראס א-טירה -שיחה בביתו  של הישאם:

 עמודי חשמל הותקנו לאחרונה על אדמות פרטיות.  סביב כל עמוד נגזלו 3-4 דונם אדמה חקלאית. מטרת העמודים לספק חשמל להתנחלויות.   בתאום עם חברת החשמל הישראלית, על  פי תוכניות שאושרו,  נבנה בכפר חדר חשמל על אדמה שנרכשה ליעוד זה, הוכנו כל התשתיות הנדרשות עבור  התקנת מתח נמוך. אחרי 6 חודשים הוא הוזמן לפגישה ונאמר לו שחברת החשמל שינתה את דעתה ודורשת הקמת תשתיות עבור מתח גבוה.  המשמעות היא  להתחיל הכול מחדש,  הוצאות רבות ובזבוז זמן.   (צביה ודליה היו בקשר  עם הישאם וניסו לעזור). בפגישה במת"ק  הודיעו לנציגי הכפר שהם מוכנים להעניק להם 500,000 ₪  אולם סלאם פאייד  לא היה מוכן לקבל כסף  מישראל. עניין פוליטי.  היום מקבלים  חשמל מחבלה  (מתח נמוך) והם מרוצים.

היה להישאם אישור לעבוד בישראל. בחודש יוני הוא בוטל. נאמר לו שהוא מנוע  מבלי לפרט. 4 קבלנים דרשו  אותו אך האישור לא ניתן.  נתנו לו מספרי טלפון של חברות שעשויות לעזור.

 מסיק  -  הוגשו 220 בקשות  (בכפר 500 איש)  קיבלו 76 אישורים בלבד. חלק מהיבול נשאר על העצים כי השערים סגורים ואין לבעלי הכרמים דרך להגיע אליהם.   רבים מהתושבים מעבדים אדמות שרשומות על שם אביהם או סבם. חלקם הגישו בקשות ע"י עורך דין בצרוף צווי ירושה אך האדמות לא רשומות על שמם וכך אין הם זכאים לאישורים.   רוב האדמות מצויות מאחורי הגדר. חלק קטן קבל אישורים לשנה אולם הרוב קבלו אישורים רק לחודש למרות שיש לטפל בכרמים במהלך כל השנה.   השנה הם לא קבלו עזרה ממתנדבים בעונת המסיק.

 בחודש נובמבר, בתקופת המסיק האחרון היתה שריפה  שהחלה ליד גבעת טל  והתפשטה דרומה וכלתה חלק גדול מעצי הזיתים  של ראס אטירה.  הפלסטינים שלחו מכבי אש אך החיילים שהגיעו לשער  טענו ששכחו את המפתח....האש המשיכה להתפשט.  כיון שלרוב התושבים אין אישורים להגיע לחלקות במהלך השנה,  בכרמים צומחים עשבים וקוצים בגובה רב והם שסייעו לאש להתפשט במהירות.

 בתקופה האחרונה קצת יותר שקט. לפני כ-6 חודשים צהל / משמר הגבול היו נכנסים בלילות, עם צופרים ומוסיקה רועשת ומעירים את כל תושבי הכפר.

 הגדר היא מטרד יום יומי.  האם היא ביטחונית??   הישאם שואל : אם היא באה להגן על תושבי אלפי מנשה  מדוע אין גדר סביב אלפי מנשה?  למה בונים גדרות על אדמות פרטיות ומפרידים בין הכפר לאדמותיו?  כבר נגזלו מתושביו כ-2500 דונם.  בית המשפט קבע שיש להחזירם. הגדר אומנם הוזזה  אך  את הנזק במקום למרות הבטחות, הצבא לא תיקן.

 16:00 אנו יוצאות להשקיף על האזור מגג ביתו של הישאם ולסייר בשטח איתו ועם בן דודו.

אנו רואים את  המקום בו  עברה הגדר לפני שצהל הזיז אותה למקומה החדש.   המקום היה גל חורבות  וצהל אמור היה  לפנות את האשפה ולנקותו. הדבר כמובן לא נעשה ובעל הקרקע יישר בעצמו את החלקה ושתל עצי זית חדשים (בצילום העליון משמאל).   ליד החלקה השער שתמיד סגור (מספרו 1327)  נפתח רק בעונת המסיק (בצילום התחתון משמאל).

אנו פוגשות את בעל עצי הזית שנשרפו. הוא מבקש להקים חממה לגידול ירקות על שטח שלו. קבל אישור למעבר בשער שתמיד סגור.... הלו ,  זה חלם?

17:30   מעבר אליהו. שום אירוע מיוחד