חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום ב' 6.2.12, בוקר
11.30 - מחסום מעלה אפרים – מרחוק ראינו שהמחסום בלתי מאויש, אך 2 ג'יפים צבאיים חנו בו, ועם הגיענו יצאו 3 חיילים מהמתחם המגודר – על נשקם ושכפ"צם והחלו לעצור ולבדוק מכוניות פלסטיניות.
לאחר גשמי הברכה של החודש האחרון הבקעה מתהדרת בשמלתה הירוקה, פה ושם נראים שדות של פלסטינים לצד שדות המתנחלים, שהרי את המים שממטיר האל לא יכול הכובש למנוע ובחורף מגדלים חיטה, ושעורה ופול ואפונה. השנה שמחה גדול, שפע של גשם. כל מה שיחלחל לאדמה תשאב מקורות ותתן למתנחלים - בקיץ שוב לא יהיו לפלסטינים מים
.
הלכנו לבקר את מ' ממשפחת דראגמה שהרבש"צ של התנחלות רותם היכה קשות בשבוע שעבר. הוא היה במאהל המשפחתי שבצומת משכיות. המקרה: הוא רעה יחד עם אחיו ובן דודו את עדר הפרות (זוכרים את העדר שקיבל קנס על כך שלא הלך על השביל המסומן?) ליד שדמות מחולה (בסביבות כביש 90). בכלל לא קרוב להתנחלות רותם. פתאום הגיע ג'יפ וממנו ירד הרבש"ץ של רותם, דידי. לדברי מ' מעולם לא היו להם בעיות איתו, והוא לא מבין מה קרה הפעם. בתוך הג'יפ נשארו 3 או 4 אנשים שלא התערבו בנעשה. לאחר דין ודברים קצר החל דידי להכות אותו בראש, הפיל אותו לארץ והכה אותו בחזה ובבטן. מ' איבד את ההכרה ודידי קפץ לתוך הג'יפ. אחיו של מ' ביקש מהם מים וצעק שאחיו מת. אבל המתנחלים לא עצרו וברחו מהמקום. האח ובן הדוד צלצלו להוריהם שהזעיקו משטרה ואמבולנס. מ' היה מאושפז יומיים בבית חולים בג'נין עם זעזוע מוח וחבלות קשות (כל זה מפיו של מ'). מחר יגיע תחקירן של יש דין וילווה את מ' למשטרה להגיש תלונה. גם אמו של מ' נפצעה – כאשר שמעה שבנה מחוסר הכרה ו"אולי מת" ממכות, היא רצה אליו ובדרך נפלה ונפגעה קשה בגבה ובכתף שמאל והיא סובלת מכאבים עזים.
תוך כדי שיחה ראינו בין משכיות לרותם, על ראש ההר, בולדוזר מיישר את השטח ונאמר לנו שמכינים את הקרקע להתנחלות חדשה. עלינו לראות ובדרך פגשנו רועת צאן שאנו מכירים. היא סיפרה לנו על הבנייה ולאט לאט החלה להישבר ופרצה בבכי מר – אם יקימו לנו פה התנחלות חדשה, איפה נרעה את הצאן? גם ככה אין לנו מה לאכול, ואנחנו? כל מה שאנחנו רוצים זה לחיות !! לא עושים רע לאף אחד, אבל איך נחיה? מה נאכל ? והאישה לא חדלה להתייפח מול הבולדוזר .
14.20- תיאסיר – יש חיילים חדשים. משמר הגבול. ביניהם חזיון נדיר – חיילת. מעולם לא ראינו בתיאסיר חיילת. כאשר התחלפו המשמרות החיילים עברו לידנו והחיילת סיפרה לנו שהם מחליפים את החיילים הקבועים למשך חודש. מפקדם האיץ בהם לא לדבר איתנו ולאחר מכן איים לסגור את המחסום אם לא נתרחק. מכיוון שהתכוננו ללכת החלטנו לא להיכנס לעימות.
הבדיקות מאוד איטיות ויסודיות – פותחים תא מטען ומכסה מנוע, חייל נכנס לתוך המכונית ומחטט בה... ובכל זאת הפלסטינים אומרים שהיחידה הזו מהווה שיפור גדול לעומת החיילים הסדירים הקודמים שעיכבו אותם שעות במחסום. תנועה דלילה , אך הבדיקה האיטית יוצרת תורים של 3-4 מכוניות.
16.10 – מחסום חמרה תנועה דלילה. גם פה עובדים חיילי משמר הגבול והבדיקה לעוברים לבקעה יסודית להחריד. 3 צעירים מחכים למכונית שעומדת באמצע המחסום ו7 חיילים מתדיינים סביבה. מסתבר שזו מכונית שכורה משכם ולא רשומה בבקעה. אחרי 10 דקות קובע הכובש - להסתובב חזרה. המכונית ונהגה העצבני אוספים את חבריהם וחוזרים לכיוון שכם.
אנחנו מחליטים לבקר את ידידנו המתגורר בסמוך למחסום, ומה רבה הפתעתנו כאשר, 10 דקות מאוחר יותר, מגיעים ארבעת הצעירים שהוחזרו לשכם. "איך ? " אני שואלת "יש דרכים," אומר הנהג וקורץ. זו רק הוכחה שהמחסום הוא מטרד בלבד ומי שרוצה לעבור תמיד ימצא דרכים חלופיות לעשות זאת. ולמה, בעצם, שתושב שכם לא יוכל לבקר את חברו שבבקעה?
הרבה שיחות היו לנו במשמרת זו, ובכולן השתמע ייאוש גדול ושנאה עמוקה לרשות הפלסטינית. מכאן גם תמיכה, באין מנהיגות אחרת, בחמאס. לא בגלל מצע פוליטי כלשהו, אלא כי הם גרשו את ישראל מעזה ומתוך תקווה שיעשו כן גם בגדה. יש כעס גדול על כך שהרשות מוכרת את הפלסטינים תמורת נזיד עדשים לישראלים. כשאני אומרת שמדיניות של החמאס גם הביאה הרבה סבל ומוות בעזה אומר מישהו "מוטב למות פעם אחת מאשר למות, כמונו, כל יום מחדש".
17.30- מעלה אפרים – לא מאוייש.