חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר, יום א' 26.2.12, בוקר
-- מ., רועה שהוכה באכזריות לפני כשלושה שבועות בידי הרבש"צ של התנחלות רותם (ד')ואושפז למספר ימים בבית חולים, הגיש תלונה במשטרה בליווי "יש דין".
-- התנכלויות של הרבש"צים באזור כלפי בדואים קרו לפחות אחת לחודש בשנתיים האחרונות שבהן אנו מבקרות פה באופן קבוע. מכות, מעצרים בלתי חוקיים, גירוש הרועים משדות המרעה, גירושם מהמעיין היחיד באזור, הרג של סוס, הריסת אוהל, הפחדות, איומים, ועוד ועוד. עד כה אף אחד לא העז להגיש תלונה רשמית במשטרה. אימתם של הרבש"צים משתקת כל אפשרות של הגנה עצמית. ואכן, הם מלכי השטח. למרות שרשמית יש להם סמכות רק בתוך שטח ההתנחלות. אבל הרשויות, בעיקר הצבא, נותן גיבוי למעשיהם ואין מי שיעצור בעדם. גם פניות למנהל האזרחי לא הועילו. והנה , סוף סוף מישהו העז להגיש תלונה רשמית. נקווה מאוד שהוא לא יינזק ושיטפלו בעניין כראוי כדי לעצור את התופעה. אנחנו נעקוב.
-- כל מאהלי הבדואים בצפון הבקעה מוגדרים כשטחי אש שהכניסה אליהם אסורה. מעניין למה זה לא קורה בהתנחלויות. משפחה אחת ברחה מהמאהל שלה כאשר במשך שלושה ימים חיילים התאמנו בירי בסמוך.
שער שומרון - 10.50 תור של 5 דקות בערך מישראל לגדה. מעבירים את המכוניות אחת-אחת תוך שמעכבים כל אחת להסתכל מי בתוכה. הבודקים- משטרה ומג"ב. לא רצו להגיד לנו למה. 2 מכוניות מעוכבות בצד.
צומת תפוח - 11.15 – אין חיילים. רק אחד מתצפת מהעמדה בצומת.
קצת אחרי הכניסה לקבלאן ג'יפ צבאי חונה לצד הכביש.
מחסום מעלה אפרים- 11.30- אין חיילים.
טרקטור חופר ליד תחנת השאיבה גתית 1. לא ברור לשם מה.
בית האריזה וכל השטחים החקלאיים (ליד תחנת השאיבה),שהיו מעובדים ע"י אייל לוי ממושב נעמה שבדרום הבקעה, והיו מעובדים זה מספר שנים – ננטשו. פגשנו שני נערים שהגיעו עם חמור מעקרבה כדי לאסוף שרידי רכוש שננטשו במקום, והם סיפרו לנו. לא ברור מדוע .
לעומת זאת, השטחים המעובדים ליד התנחלות מכורה, הולכים ומתפשטים לכיוון דרום.
מחסום חמרה - 12.00
בחודשים האחרונים משפצים ומרחיבים את המחסום. בכל פעם שאנו מגיעות מופיע מבנה חדש, גדר, מגדל תצפית, שביל. הפעם – מכולה שהוסבה לתחנת המתנה, שנקבעו בה חלונות פרוצים וספסלים להולכי הרגל לאחר הבידוק, המחכים לרכבים שלהם שיעברו את הבידוק. טוב שחשבו גם על רווחתם של מאות הפלסטינים שעוברים שם יומיום, בגשם, בקור , ובחום הנורא של הקיץ. אומנם, באיחור של כמה שנים. מה שלא חשבו, נדמה לי, מי ינקה את המקום ,שעוברים בו כ"כ הרבה אנשים. כבר עכשיו, כשבועיים אחרי הקמתו, יש בו אשפה שמרתיעה מלהיכנס אליו.
ניגשו אלינו שני מ"צדיקים והתחילה להתגלגל שיחה על מי אנחנו ולשם מה באנו. מייד נשמעו קריאות מהמחסום שקראו להם לחזור מיד.
בשעה זו אין כמעט תנועה, כך שגם לא נוצרים תורים.
נכנסנו לכביש שבפתחו שלט המורה על שמורת הטבע אום זוקא. הכביש, במצב סביר בהחלט, מוביל למחנה צבאי. באמצע הדרך מתפצלת ממנו דרך עפר. אולי זו הדרך לשמורת הטבע? בפתחה של הדרך שלט אדום המכריז על "סכנה! שטח אש! הכניסה אסורה". ובכך נכזבה תקוותנו.
ביקרנו אצל משפחה בדואית, כמו כל מי שהכרנו גם הם חיים בצמצום רב ומתפרנסים בדוחק מגידול צאן. את הגבינה שהם מייצרים הם מוכרים בערי הגדה. גם מקום מגוריהם, כמו כל שטחי הבדואים בצפון הגדה, מוגדר כ"שטח אש. הכניסה אסורה".
בשבוע שעבר הגיעו הרבה חיילים, הקימו אוהלים, ועשו אימוני ירי. המשפחה ברחה הרחק מהמאהל (גר איתם בן ולו שתי בנות בנות שנתיים וארבע). ברור שכולם פחדו. החיילים נשארו במקום 3 ימים. בלילה המשפחה חזרה לישון באוהל.
לפתע הופיעו שני אנשים זרים: אח ואחות מהעיירה רנטיס שבאזור רמאללה. האיש סיפר שהוא נכה, חולה נפש, ויש לו בן בכלא ישראלי שנדון ל-4 שנות מאסר על גניבת רכב. הם הגיעו במונית ספישל במחיר 400 ש"ח ליום כדי לבקש נדבות. הם ביקשו שיתנו להם כבש. לפי בגדיהם הם נראו במצב יותר טוב ממי שביקשו את עזרתם. לא נשארנו לראות מה קרה. סיפור משונה.
14.15- מחסום תיאסיר - מילואימניקים החליפו את שוטרי משמר הגבול, לא צעירים וחלקם מתנחלים.האנשים שעברו אמרו שהם בסדר. החיילים הגיעו רק לפני מספר ימים.
גם כאן התנועה דלילה ומתנהלת ללא תורים.
פגשנו את מ' ממשפחת דראג'מה, שהוכה באכזריות לפני כשלושה שבועות בידי הרבש"צ של התנחלות רותם. הוא הגיש תלונה במשטרה.
15.10- מחסום גוכיה - השער סגור. כרגיל מזה חודשים, להוציא פעם אחת (אנחנו מעידות על מה שראינו ). המחסום אמור להיפתח בסך הכל 3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחה"צ, וגם זה לא קורה. צלצלנו לזהרן מהמת"ק ,וגם זה הרגל, שאחריו לא קורה דבר. והנה, פלא, כעבור חצי שעה הגיעו חיילים לפתוח את השער. הבעיה שאם פתיחת השער כ"כ נדירה, האנשים שנזקקים לעבור בו פשוט לא מגיעים. מה הם עושים במקום?
מחסום מעלה אפרים- 16.00- ג'יפ צבאי עומד במחסום. לא ראינו מכוניות מעוכבות לבדיקה.