חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 6.3.12, אחה"צ

11:40 מחסום בזק
עברנו.

אחרי הגשמים הכל ירוק ופורח בשלל צבעים. הטנקים והחיילים המתאמנים במרחבים שלאורך הדרך "שומרים" עלינו – שלא נתבלבל מהמראות השלווים, מצבעי הפריחה המרהיבים ומהעדרים שבאחו.

12:10 מחסום חמרה: דגלי כתום שחור (הנדסה קרבית) מתנפנפים על סככת הכביש. 
לאחר חודשים שבהם לא ביקרנו במקום, פגשנו את התוצאות של עבודת המחפרון שעליה דיווחנו (03/01/12).
דרך כבושה להולכי רגל (בלבד, עם שילוט צנוע ב 3 שפות) עוברת מדרום למחסום. מעביר המים מוסדר ומתחבר למעביר המים של הכביש הראשי. במערב הדרך חסומה (קוביות בטון).  מעבר הולכי הרגל מערבה נעשה אם כך לא על הכביש וגם לא לצידו, וכמקודם ללא בדיקה. המעבר מזרחה  מחייב מעבר דרך החיילים. בנוסף הוצבה מכולה שאמורה כנראה לשמש כסככת המתנה ומסתור מגשם או משמש. יש בה פתחי חלונות ולכיוון צפון היא פתוחה לגמרי.  גבהה גדר רשת מעל לגדר הבטון הנמוכה שלאורך הכביש. ניידת לבידוק תיקים עומדת על הכביש סמוך לעמדת הכניסה. עבדה כאשר הגענו, לאחר מספר דקות המסוע שלה קופל.

אחד העוברים מציע שנבוא בשעות הבוקר בין ארבע לחמש, כי אז עוברים כ 500 פועלים וזה לוקח הרבה זמן. הוא עצמו עובד במסחר. המצב במחסום הזה רע תמיד, אין משהו מיוחד דווקא בימים אלו. 

איש עם כפייה (יפה) לצווארו, סיפר שהעירו לו עליה במעבר. הסכמנו איתו שלא על החיילים לקבוע מה ילבשו האזרחים בדרכם אל הבית וממנו. מספר משפחות עם ילדים עברו מזרחה.

התרגשות גדולה: מכונית עם לוחית צהובה (ישראלית) נכנסה למחסום. מייד הסתערו אליה ארבעה חיילים והנהג שינה כיוון.

אחד מתושבי פרוש בית דג'אן רוצה להעביר 2 כבשים. הוא יודע שבחמרה לא מעבירים טנדר עם כבשים, אך הנסיעה דרך המעברים הפתוחים ארוכה יותר ויקרה. לכן הוא הולך לדבר עם החיילים, אולי יסכימו. המפקד טוען שלפי ההוראות (גם אם הן לא חכמות) אסור. אפשר יהיה להעבירן מהטנדר שמביא אותם לטנדר אחר שמורשה לעבור. ראינו טנדר עם 2 כבשים שב על עקבותיו. סביר להניח שהכבשים הגיעו אל הבחור שחיכה להן, לא ידוע לנו כיצד.

12:50 שקט. עזבנו

13:30מחסום תיאסיר
לאורך הכביש העולה מהמחנה הצבאי אל המחסום נראות קבוצות של חיילים שותים קפה ו/או מתארגנים.
4 טרקטורונים גדולים עם ציוד רב וחיילים עליהם. המדרונות חרוצים מגלגלים של כלי רכב (לא חבל??)
בעמק – טנקים ואוהלים. על הכביש שליד מחסום תיאסיר ניצבת שיירה של ג'יפים, גגותיהם מחופים בכתום, ועל הדגלים: "פלוגת העוז אפעה נובמבר 11". הדגל בבסיס שייך גם הוא לאותו אפעה. "אני איתמר מפקד הגזרה, זה שטח סטרילי, אני מבקש לא לצלם ולא להפריע לפעילות, אני במילואים". אמר והלך. ואז הגיע חייל המילואים שלמה צברי (ביקש שנרשום את שמו). הוא מודאג שאנחנו נגלה למחבלים הטרוריסטים איפה יש חורים בגדר וכך עמישראל יהיה חשוף לפיגועים. אז שנלך משם. מבקש מאיתמר המפקד שייקח אותנו לשב"כ או לפחות ייקח מאיתנו את תעודות הזהות שלנו. המפקד איתמר מנסה להרגיע. שלמה צברי מתעקש, הוא מצלם אותנו, שאם יקרה משהו שידע מי אחראי.

13:40 עבר הטרנזיט של התלמידים. כמעט ואין תנועה.

13:50 עזבנו.

14:15 מחסום בזק
מי אתם? פונה אל חברו:  נשות ווטש? מה נעשה איתם? ולא פתח את המחסום. האם רצה להפחיד? האם התלוצץ? לא ברור! 
לבסוף - עברנו.