חמרה (בקעות), יום ג' 1.5.12, אחה"צ
12:00 – 13:50
12:15 מחסום בזק
עברנו. היום-הנשק של החייל בעמדת היציאה אינו מכוון אל עבר הכביש.
היום חם! אובך ביחד עם ריח וצבע של אבק בכל פינה.
בהתנחלות משכיות מסיימים בנייה של בית נוסף (האחד שנראה מהכביש).
סוללת העפר הענקית והחפיר שמאחוריה עדין במקומם. החיילים מתאמנים ממערב לכביש.
הכבשים והרועים מחפשים את הירק שעוד נותר.
12:30 מחסום חמרה
החייל י' מגיע, שואל מי אנחנו, ומציין שאסור לנו לעבור את הקו. "איזה קו?" אין קו, אבל הבנו את הכוונה.
ניידת התיקים פתוחה.
12:40 תנועת חיילים. חייל נעמד מאחורי עמדת הבטון המזרחית נשקו על השקים, מוכן לכל התרחשות. החייל י' נשלח אל הפינה הצפונית של הצומת (בתמונה מימין) וסמ"ר-המפקד נעמד לידנו. אנחנו מגלות עניין בהתרחשות. והסמ"ר מסביר ש"אלה ההוראות" הוא חייב לשמור עלינו, כי אנחנו אזרחיות של מדינת ישראל, לכן הוא מציב את החיילים בעמדות, הוא אישית שומר עלינו, ובשל כך ...... המחסום סגור! אף אחד לא עובר. זה כמובן הקלף המנצח. אנחנו סופרות 7-8 מכוניות שבינתים התקבצו ממזרח, ויוצאות מטווח השמירה של צה"ל. השיירה עוברת.
פגישה עם דפנה בנאי ועם דליה גולומב. הן בדרכן לחמאם אל מליח.
12:50 שישה מבני משפחתו של זובעה (פרוש בית דג'אן) עברו את המחסום בדרכם הביתה, ושמחו להיפגש איתנו. הסענו אותם לביתם אשר נמצא על הרכס צפונית מזרחית למחסום. אחד הבתים שלהם עף ברוח החזקה.
13:15 שבנו אל המחסום, בעוד דפנה ודליה המשיכו לחמאם אל מליח ואל מחסום תיאסיר. ברגע שיצאנו מהמכונית, חזרו לאבטח אותנו, ואף הציבו חסימת פלסטיק במקום שבו אנו בד"כ עומדות. כאשר שבנו אל המכונית החלו להעביר את השיירה .
13:30 עזבנו
13:50 מחסום בזק
לפני שזרוע המחסום התרוממה, נשאלנו לשלומנו, מאין ולאן.