זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים, יום ג' 1.5.12, אחה"צ

מחסום זעתרה - צומת תפוח – בשעות 10.45 ו-17.00 העמדות לא מאוישות והמעבר חופשי. קצת מוזר לאחר ש"נתפסו 2 מטענים ואקדח" יומיים קודם, לא? חייל אחד בעמדה על הגבעה הדרום-מזרחית חולש על הכיכר.

מחסום מעלה אפרים – אין חיילים בשעה 11.00 וגם לא ב16.45.

מחסום חמרה - חברים באזור הג'יפתליק סיפרו שלפני שבוע נסגר המחסום ב-17.00 אחה"צ למשך 7 שעות. תורים ארוכים השתרכו משני עבריו. כמו כן סיפר לנו מ' על אחיו, רועה צאן בן 21, שנעצר לחינם בשבוע שעבר ועוכב שעות במחסום. בפעם הראשונה, באמצע השבוע שעבר, הוא נעצר לשעתיים במחסום חמרה משום ש"התקרב עם הצאן למחסום". בפעם השנייה, ביום חמישי, הוא נעצר ליד קיבוץ מכורה  כ-10 ק"מ צפונית למחסום, על ידי חיילים שטענו שמתנחלים התלוננו שהוא זרק על מכוניתם אבן. הוא נלקח למחסום ושם עוכב כ-4 שעות כשהוא אזוק ופלנלית מכסה את עיניו, כ"מחבל מסוכן". הבחור ביקש מים ולא קיבל, אולי משום שאף חייל מאלה שתפקידם דורש קשר עם האוכלוסיה המקומית לא ידע ערבית. כאשר הגיעה המשטרה ביקש השוטר מהחיילים להסביר היכן בדיוק נזרקה האבן והם הצביעו על ג'יפתליק – כ-15 ק"מ ממקום מעצרו של הצעיר. הוא שוחרר. ומי יחזיר לו את הכבוד האבוד? את השעות הגזולות?

במחסום חמרה, פגשנו את חברותינו רחלה ח. ורוני ב. – עומדות בצומת, כ-100 מ' מהמחסום ולכבודן הציבו החיילים בצומת חייל בעמדת ירי עפופת שקי חול, וגם סגרו את המחסום למעבר. תור של מכוניות השתרך מזרחה וכולנו זזנו משם. המחסום נפתח.

שיחה עם ע' ראש מועצת הבדואים בחמאם אל מאליח: נער בן 17, יאסר סלימן כע'אבנה, נורה ליד חמאם אל מליח על ידי הצבא שמתמרן באזור בין עשרות מאהלי הבדואים הפזורים שם. מכיוון שהוא נורה מרחוק, הכדור שנכנס ליד הכליה לא גרם לנזק אנוש. אבל כשפנו למפקד הבסיס השכן בבקשת עזרה , סורבו. הוא טען שזה לא מירי. הפצוע פונה במכונית פרטית, סוברו ישנה, לבי"ח רפידיה בשכם ומשם הועבר לבית חולים ברמאללה לניתוח להוצאת הכדור.

כ-60% משטח בקעת הירדן הוכרזו כשטח אש – דבר המאפשר לצבא לגרש תושבים ממקומם. ומה רבו התירוצים שונים להרוס בתים ולגרש את יושביהם !!!

עאדל ד. הגיע לאזור שמתחת למשכיות לפני כחודש ונטה את אוהלו. כל שנה באביב הוא מתיישב פה למשך הקיץ, ליד מאהלם הקבוע של שלושת אחיו. הרבה לפני שמישהו חלם בכלל להקים פה התנחלות על ההר. בחורף הוא עולה להר ממזרח ובקיץ יורד לעמק. זה מנהג הרועים מימים-ימימה. אלא שכיום צרה עינם של מתנחלי משכיות (התנחלות חדשה, יחסית, שהחלה כהאחזות נח"ל) ובראשם הרבש"צ רמי, בישיבתם של האחים ליד המעין שמתחת ליישובם. ואולי גם נושאים הם עינם להרחבת יישובם (שהתרחב כבר מאוד לאחרונה) וסיפוח אותם אזורים מאוכלסי-פלסטינים. אותו רמי הזעיק את הצבא, הם כפתו את עאדל למשך שעתיים ואז אילצו אותו להעמיס את מטלטליו על עגלה ולעבור את מחסום תיאסיר מזרחה, לעבר טובאס. הדבר נעשה בניגוד לחוק הדורש צו פינוי ואזהרה מוקדמת. אזהרה שמאפשרת לקרבן להתגונן בערכאות. ככה, כרעם ביום בהיר, קיבל הצבא הוראה מהמתנחלים וגירש את המשפחה מאדמתה (אדמה שהמשפחה חוכרת מהכנסייה הקתולית שמרכזה בארץ בירושלים ומשלמת לה שכירות).
באל פרסיה (עדיין דיווחו של ע' ראש המועצה) ביקשו התושבים, כאשר קיבלו צווי הריסה, לקיים פגישה עם נציג המינהל האזרחי. אותו מינהל שאמור לדאוג לרווחת האוכלוסיה המקומית בשטח כיבוש, אלא שבפועל הוא הזרוע המבצעת של אדוניה, הצבא, ותפקידה  לפגוע באותה אוכלוסיה שכביכול היא אמונה על דאגתה אליה. ישבו נציגי התושבים עם אשר, נציג המינהל האזרחי, ועם עורך דינם תאופיק ג'אבארין, ועוד הם מדברים, התפרסו 250 חיילים בין הבתים והאוהלים והכריזו על המקום, המלא בילדים , זקנים ונשים, כשטח אימונים !! 100 שנה לא התקרב חייל אחד לאזור המיושב בצפיפות, ופתאום – שטח אש !!! ואם לא די בכך, השטחים הנותרים הוכרזו כשמורות טבע שאסורים על ישיבת התושבים החוקיים של האזור, ואפילו אסורים על כניסה אליהם.

כמה אבסורדית מניעת המרעה באותו שטח, יכולה להעיד למשל שמורת אום זוקא, הצמודה לבסיס פלס בצפון הבקעה. משתרעת על שטח עצום ובכניסה אליה 2 שלטים – "שמורת אום  זוקא" (ורשימת איסורים בכניסה ובמרעה מפורטים בו לצד הסבר על השמורה) ו..."שטח אש !!! " דהיינו - לרועים אסור להיכנס עם הצאן והבקר ולהאכיל אותם  בצמחייה המוזנחת ובקיץ בקוצים ובדרדרים המגיעים לגובה רב, אבל הצבא יורה שם חופשי ומצית שריפות ענק של אותם קוצים יבשים, ולזה יייקרא בפלסטין הכבושה – שמירת טבע !!! אין ציפור ואין חי בשמורה – הכל נשרף , לדברי ע'. ביקור ב"שמורה" אכן מותיר את המבקר המום לנוכח ההזנחה והסכנה שבחיבור בין "שמורת טבע" לשטח אימונים צבאי.