ביקור שני בעיר קבלאן (נפת שכם) שלישי 03.07.2012, אחה"צ

במשמרת יום שלישי ה-05.06.2012 הגענו לקבלאן (קרין ושושי), שוחחנו עם אנשים שפגשנו ברחוב, שמענו על בעיות המקום והסתבר לנו שקיימת בעיית מים חמורה בעיר. בקשנו לפגוש את ראש העיר, אחד מבני שיחנו התקשר לביתו והוא הגיע לפגוש אותנו. כך ספונטנית, ברחוב ובעמידה, התקיימה שיחה שבהמשכה הבטחנו לבוא שוב והפעם לפגישה מתוכננת. לביקורנו היום הצטרפה צביה.

בניין העירייה  מודרני  ומרווח, בחדר הישיבות ריהוט משרדי עכשווי. על הקירות חזון העיר ותמונות ערפאת ואבו מאזן סביב מסגד אל אקצא.

בתרגום חופשי  :   בשם אלוהים הרחום והחנון  העיר קבלאן תתפתח לישוב פעיל ומשגשג. אנשי העיר מקווים שפרנסיה יהיו ישרי דרך, אמינים וישמרו על האופי הכפרי של המקום.

משתתפים :

יוסוף סלאח  (אבו אחמד) – ראש העיר

אבו מוסא -  כספים

אבו חסן

עלי קאסם – יועץ פיננסי (דובר עברית)

קבלאן  -   עיר צעירה בת 400 שנה בלבד...

בעיר כ- 8000 תושבים, רוב התושבים עובדים בעיר, במסחר, בשירותים. חלקם עובדים בהתנחלויות. הבעיה שלהם אינה עם הצבא אלא בעיקר עם המתנחלים.

בעיר 6 בתי ספר לבנות ולבנים. סטודנטים לומדים באוניברסיטאות בביר זית, שכם וג'נין.

בנו של יוסוף למד הנדסת רפואה באלג'יר, חזר לקבלאן לפני שנה אך אינו מוצא עבודה. הוא חושב שהשכלה גבוהה חשובה למרות שלבוגרים אין מקומות עבודה. 

לשאלה אם אין יזמות, הקמת מפעלים קטנים עתירי ידע הוא משיב שהתורמים היום אינם נותנים כסף אלא רק פרויקטים, והם אינם כלולים בהם.

הוא בעצמו איש חינוך שמונה למושל העיר לפני כשנה וחצי עד הבחירות, אך אין בחירות והוא בינתיים משמש בתפקידו הנוכחי ומקווה לחזור למשרתו הקודמת. רק לאחר שהחל במשרתו התברר לו שיש לעיר גם חובות גבוהים לרשות הפלסטינית.

כ-200  בעלי אישורי עבודה בישראל, אך ראש העיר אינו מטפל בנושא. הוא מטפל מול הרשות הפלסטינית ברבים שאינם עובדים וזקוקים לביטוח רפואי מטעם הביטוח הלאומי.

הגידול העיקרי : עצי זית. בחצרות הבתים ניטעו עצי משמשים ותאנים, המושקים על ידי הגשם בלבד.

קבלאן  מקבלת מים ממקורות אך הכמות קטנה מהמינימום הנחוץ. הם מקבלים 13,250 קוב לחודש וזקוקים לפחות לפי שנים. הרשות הפלסטינית פנתה למקורות בבקשה להגדיל את הכמות אך נענתה בשלילה.

העיר בנויה על גבעות והמקומות הגבוהים בכלל לא מקבלים מים אם אין מספיק לחץ. הוא נאלץ לחלק את המים על פי אזורים, כך שכל פעם שכונה אחרת מקבלת מים, וזה גם לשעות ספורות. מי שיש לו כסף קונה בקבוקי מים השאר ממלאים מיכלים ובקבוקים בשעות הספורות בהן יש אספקת מים. כך זה נמשך כבר 10 שנים.

לפני הכיבוש היו באזור מעינות ולכל בית היה בור מים.

בשנת 1983  נהרסו הבארות וישראל השתלטה על המים. בנוסף, גדלה האוכלוסייה והצרכים גדלו.

ראש העיר מעיר שלדעתו ביסוד הסכסוך ישראל – פלסטין קיימת בעיקר בעיית המים. ישראל אוסרת על חפירת בארות כדי שמאגר מי התהום ינוצל על ידי ישראל.

צביה מספרת על כופר א דיכ  - ישוב שהספקת המים שלו הוכפלה בסיועה. מציעה לו לפנות בכתב לרשות המים הפלסטינית ולהעביר אליה העתק פניתו, והיא תנסה לסייע בצד הישראלי. היא גם נותנת ליוסוף את מספר הטלפון של חסן מכופר א דיכ שינחה אותו כיצד לפעול. 

חשמל -  מקבלים מישראל. מראה לנו ניירת של חיוב שקבל בעד צריכה שלא נרשמה, כלומר המערכת שברשותם לא הראתה את מלוא צריכת החשמל. החיוב הסתכם ב-2,525,000 ₪, עבור השנים 2005-2010. הנושא בטיפול עורך דין.