ריחן, שקד, יום ד' 10.10.12, בוקר
מחסום ריחן-ברטעה 0600 – 0645
קריר ושקט, החניון הפלסטיני נקי, הנאשיונאל פארק נוצץ, גם השירותים הציבוריים מבהיקים. הכיבוש מסריח ובאותו זמן גם מתקתק את עצמו להפליא. שערים חשמליים נפתחים וננעלים, קרוסלות חשמליות מסתובבות ועוצרות, במערכת הכריזה מנסר מדי פעם קול מתכתי: סאכר אל באב [סגור תשער]... חמסה חמסה...[חמישה חמישה].
בשעה זו, שש בבוקר, מגיעים מרחבי הגדה העובדים שפניהם לברטעה: אל החנויות, המוסכים, בתי המלאכה. אחרים פניהם מועדות לאזור התעשייה של התנחלויות מרחב התפר. רובם מגיעים במוניות ובעוד שעה קלה יגיעו בעלי הרכבים הפרטיים הנוצצים, אולי הם המנהלים. כל הגברים, כמעט בלי יוצא מהכלל, מקדימים ומברכים אותנו בבוקר טוב לבבי.
על עמוד במחסום תלויה כרזה ובה צילום של ילד קטן, שאהיד, אשר נרצח על רקע סכסוך משפחות בג'נין. השלט הוא מטעם הפת"ח, "כי," נאמר לנו, "אביו של הילד הוא פעיל בארגון לשחרור פלסטין." הכל זה פוליטיקה, אמר מישהו אחר.
מעטים עוברים בכיוון ההפוך, אל הגדה.
מחסום שקד-טורה 0650 - 0725
המסיק כבר התחיל ולכן המחסום נפתח בשש, שעה לפני בואנו ולפני השעה הרגילה. עכשיו עוברים רק תלמידים ומורים שמשתדלים לא לאחר את השעה שמונה.
מספר תלמידות צעירות (יסודי) מגיעות מהיישוב הסמוך דהר אל מלכ בדרכן לבית הספר בטורה. ברכת הבוקר טוב שלנו (בערבית צחה) נענית בהבעות תיעוב כולל הוצאת לשון מתגרה. ילדות יפות ורכות, לבושות כל כך יפה, יודעות כבר לבטא שנאה רותחת לזרים. הבנו שגם זה כלול בתפקיד שלנו - לא רק למחות נגד הכיבוש אלא גם לספוג את שנאת המקומיים אלינו, נציגות העם השנוא. לא הילדות בתמונה.