עופר - יידוי אבנים

אולם 1
    

תיק 3850/07  - מוחמד מחמוד חמדאן אל  וחש

שלב הדיון: טיעונים לעונש  

הרכב השופטים: אב"ד סא"ל רונן עצמון

והשופטים רס"ן הילית בר-אור ביבר, רס"ן אמיר דהאן.

תובע הצבאי:  סגן תום מור

סנגור: עו"ד ג'מיל חטיב

הנאשם הורשע בתקיפה חמורה על ידי זריקת אבן לעבר מכונית אזרחית. האבן פגעה בנוסעת וגרמה לשברים אחדים בעצמות הפנים. לפי תצהיר הנפגעת שהוגש לביהמ"ש,  היא איבדה תחושה במחצית פניה, ראייתה ושמיעתה נפגעו, היא סובלת מסיוטים ונזקקת לתרופות פסיכיאטריות.
התוצאה הקשה מצאה ביטוי בסעיף אישום חמור, המחייב דיון בפני הרכב.

על אף אווירה טקסית ומוקפדת מעט מן הרגיל, כמקובל בדיון בפני הרכב, ועל אף בדידותו הבולטת של הנאשם הצעיר והצנום על ספסל הנאשמים, שניסה לשאוב עידוד מחילופי מבטים עם אחיו, המבוגר מעט ממנו, שישב לבדו בספסלי הקהל - התנהל הכול על פי השגרה. 

התובע מביא כתקדים מנחה מקרה של  פגיעת אבן במכונית נוסעת שכתוצאה ממנה נפצע אדם באורח חמור,  שקע בתרדמת ולא התעורר ממנה. התובע מדגיש, כי באותו מקרה נגזרו על שני הנאשמים 17 שנות מאסר. הוא סבור שזהו רף ענישה הולם גם למקרה זה.

הסנגור מתאמץ לבטל דמיון כלשהו בין המקרים. לטענתו, יש להתייחס לאירוע כאל כל זריקת אבנים אחרת,  שהעונש המקובל בגינה הוא חודשי מאסר ספורים. התוצאה החמורה - כך לגרסתו  - הייתה מאוד לא צפויה, ויש להתחשב באי-צפיות זו כמו גם בגילו של  הנאשם, שהיה בן 17 בעת המעשה והוא עצור מאז למעלה משנתיים.

בשלב  זה שולף הסנגור קלף מפתיע (ושנוי במחלוקת בין הסנגורים המייצגים את הפלסטינים בפני ביהמ"ש). עו"ד חטיב הציע שהנאשם ומשפחתו ישלמו פיצוי לנפגעת, בתקווה שביהמ"ש יתחשב בחרטת הנאשם ובפיצוי המוצע בבואו לגזור את עונשו. השופטים מבקשים לדעת באיזה סכום מדובר וכיצד יובטח התשלום. אחרי חילופי דברים עם הנאשם ואחיו מציע חטיב -.15,000 ₪, שישולמו לנפגעת לפני מתן גזר הדין ומבקש לדחות את ההחלטה לחודש ימים, כדי לאפשר למשפחה לגייס את הכסף. לגרסתו, העונש הראוי לא צריך להיות יותר משלוש וחצי שנות מאסר.

חילופי דברים ערים בין השופטים לבין עצמם. השופט דהאן רוכן אל המחשב שלפניו ותוך דקות  מציין, שמצא פסקי דין במצבים דומים, הכוללים מרכיב פיצוי. אלא ששם מרכיב הפיצוי גבוה בהרבה: -.50,000 ש"ח ו -.30,000 ₪.  אב"ד עצמון מציע לסנגור לשקול העלאת הסכום. השופטים קובעים את האופן שבו יבוצע התשלום ודוחים את מתן גזר הדין ל-24.9.09.

הידיעה על הצעתו החריגה של עו"ד חטיב מתפשטת בין הסנגורים ומעוררת חילוקי דעות: מצבם הכלכלי של הנאשמים ומשפחותיהם קשה ביותר.  סכום של -.15,000 ₪ משקיע את המשפחה בחובות כבדים לזמן רב.  יש בהצעה לקנות את לבם של השופטים שעלולים להכניס יותר ויותר את רכיב הפיצוי לגזרי הדין.  זה עלול ליצור איפה ואיפה בין אלה שיכולתם גדולה מעט יותר לאלה שכיסם ריק לחלוטין.  זה גם עלול לפתות משפחות לקבל על עצמן התחייבויות שלא יוכלו לעמוד בהן. השאלה שניסרה בחללו של מחנה עופר ללא מענה: האם על סנגור של  נשפטי עופר לראות לנגד עיניו את ההישג האישי שלו בתיק מסוים או עליו לשקול גם את השלכתן של החלטותיו על מדיניות הענישה של כלל הנאשמים?