מבוא דותן (אמריחה), ריחן, שקד, יום א' 23.12.12, בוקר
איזה יום בהיר ויפה, כמה הכל ירוק ונוצץ מטל, אדמה כהה ופורייה, איזה טיול מרנין, אפילו כלניות כבר פורחות בשלושה צבעים ... וצבא ונשק, ומחסומים ובדיקות ואישורים, "וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר".
מחסום שקד-טורה
אחרנו בחמש דקות והאנשים כבר עוברים ברכב וברגל. ילדי הגן נפלטים מרכב ההסעה ומבקשים מרותי "סַוַּריני," היינו, צלמי אותי. נעמדים לחוד וביחד, מחייכים כמו ילדים, שמחים ועליזים. מצטלמים ורצים לעבור במחסום. עוברים מבלי להיעצר ומבלי להיבדק. גם ילדות יותר גדולות. סטודנטים עוברים בשרוול לעבר ביתן הבידוק.
המחסום נראה כמו מעבר גבול, עם נתיבי נסיעה (אחד סגור וכולם, מפה לשם ומשם לפה עוברים באותו נתיב, לפי תור), רמזור ומעבר חצייה.
אני מבחינה בעמדת בדיקת הרכבים חיילת עם קוקו וחייל עם קסדה. אף אחד אינו מתלונן. התרגלנו כולנו. האומנם?
מחסום ריחן-ברטעה
המקום הומה אדם. פועלים במעלה השרוול ממתינים להסעות, נהגי הסעות ומוניות ממתינים לעוברים למרחב התפר. אנחנו יורדות בכביש ומדווחות שיש עמנו שתי שקיות בגדים. מגרש החניה כבר מלא עד אפס מקום, הגישה אליו צרה ומאובטחת בדוקרנים המאפשרים נסיעה לכיוון החניון בלבד, היציאה ממנו היא מפתח צר אחר. מסרנו את החבילות. הכניסה לטרמינל שוטפת, ללא עיכובים. על הכביש שש משאיות עמוסות, ממתינות להיבדק.
מחסום דותן-יעבד
המחסום פעיל. מכוניות לעבר ג'נין (מזרחה) עוברות לרוב בלי בדיקה או בדיקת תעודות בלבד. לכיוון מערב עומדת משאית נושאת רכב פרטי. חיילים עולים ובודקים. באופן כללי, מכוניות שעוברות מערבה נבדקות ביתר תשומת לב.
בתפקיד, חיילי מילואים. התפתחה שיחה, הבענו את עמדותינו והסברנו מדוע ולשם מה אנחנו נמצאות במקום.
מחסום ריחן-ברטעה
בדרכנו בחזרה פגשנו את רון, סגן מנהל המעבר, וקיבלנו ממנו את פרטיו של המנהל החדש, צ'רלי.