בית פוריכ, זעתרה (צומת תפוח), חווארה, מעבר אליהו, מעבר שומרון, עזון, יום א' 23.6.13, בוקר

9:40 - נכנסנו לשטחים דרך מעבר שומרון. הכל היה שקט.

 

שוטרים ישראלים וכמה כלי רכב פלסטיניים היו באזור הפנימי. לא הצלחנו לראות איזה פעילות מתרחשת שם. שני חיילים עמדו ליד הטרמפיאדה בכביש לרמאללה, אבל הם רק עמדו ודיברו.

 

מחסום חווארה היה ריק ודומם. הכביש שמוביל אל שכם ומחוצה לה היה פתוח והתנועה זרמה בשני הכיוונים. לא ראינו שום חיילים בשטח, אך מן הסתם היו חיילים במגדל השמירה.

 

מחסום בית פוריק היה ריק, כרגיל. ראינו ג'יפ צבאי עומד בצד הדרך, ליד צומת בית דג'ן. עצרנו כדי להתבונן בעמק האהוב עלינו. לפני שבועיים הוא היה לאחר קציר, צבעו היה חום, והוא היה כמעט ריק לגמרי; ראינו רק עדר כבשים קטן שרעה. הפעם ראינו כמה עדרי כבשים ועזים שרעו בעמק. בעודנו עומדות שם עדר גדול של עזים וכבשים הגיע מכיוון הכביש הראשי ועבר לידנו. נצמדנו לרכב של נדים כשהעדר עבר לידנו וכמעט דרך על בהונותינו. אבל אנחנו לא עניינו אותן. הם מיהרו לרדת במורד המדרון התלול לתוך העמק. יכולנו לראות ארבעה מיכלי מים צהובים גדולים בעלי גלגלים במקומות שונים בעמק. ואז הבחנו בטרקטור שמוביל מיכל מים צהוב נוסף. הרועה, שרכב על חמור, מיהר לעבר המיכל הזה; העדר מיהר אתו. הם הגיעו למיכל שניצב בעמק. הרועה שלף שוקת גדולה מתחתית המיכל ומילא אותה במים. הכבשים והעזים התחרו על מקום ליד השוקת. אה, מים!

 

בצומת יצהר ראינו שחלק גדול מהגבעה נשרף. שטח זה היה שחור לגמרי. הסיפור ששמענו הוא כזה: ג'יפ צבאי עמד בצומת ליד הגבעה. הג'יפ נסע לדרכו ואז אנשים הבחינו שהשטח בוער. מכבי האש של בורין הגיעו במהרה וכיבו את השריפה. השטח השרוף לא היה גדול מדי. אף אחד לא יכול לומר בבטחה אם החיילים הציתו את השריפה. יכול להיות שאחד מהם זרק בדל סיגריה מחלון הג'יפ, או שמישהוא אחר זרק בדל סיגריה או גפרור. את העשב היבש שצומח לצד הדרך קל מאוד להצית. בדרך לקדום ראינו פועלים לצד הדרך שמנכשים את העשב היבש. כנראה יש לעשות זאת כדי למנוע שריפות, ככל הניתן.

 

הכביש לעזון פתוח שוב. יצאנו מהשטחים דרך מעבר אליהו ב- 11.45. הפעם השומרת ביקשה לראות את תעודות הזהות שלנו. אמרנו שאנחנו מתל אביב.