ברטעה-ריחן, טורה-שקד, עאנין, יום ב' 22.7.13, בוקר
06.30- 06.00 מחסום חקלאי עאנין
המחסום פתוח ואנשים זורמים ממנו החוצה בקצב מהיר, הבידוק - בקדמת המחסום
רוב העוברים הם צעירים או מבוגרים עם ילדיהם הקטנים. עוברים כמה עשרות. רכב המתק וקציניו נמצא במקום.
ב- 06.20 רכב המתק עוזב וכשאנחנו יוצאות מתחומי המחסום לכיוון מחסום ברטעה אנו פוגשות אותו בכניסה כאשר הקצינים מדברים עם נהגי מכוניות בעלות לוחית זיהוי ישראליות שחונות בסביבה.
07.15 -6.40 מחסום ברטעה החדש
זוהי שעתם של הפועלים בדרכם לעבודה. המעבר מהיר לטרמינאל וגם המעבר בשרוול. שבע משאיות וטנדרים על הכביש. ועוד 3 במגרש החניה. הנהגים ממתינים לתורם במגרש, התור מסודר. בכל שעה בערך יוצאים ונכנסים כ- 7 משאיות לבידוק. הצום קשה - במיוחד הצמא אבל התרגלו. בערב המשפחה מתכנסת לשבירת הצום בארוחה קלה ואחכ בלילה המשפחה המרחבת, כאשר כל נציג משפחה מביא את חלקו לארוחה ויחד חוגגים בשמחה.
מחסום יעבד פתוח לכלי רכב .
השירותים במגרש מטונפים, מים
על הרצפה , אין נייר טואלט . מי אחראי לכך?
07.25- 07.45 מחסום טורה
אנו לוקחות טרמפ בחור צעיר כבין עשרים שמספר לנו בהתרגשות ניכרת שזה עתה חזר מירושלים לאחר תפילה במסגד אל אקצא . יש לו אישור לישראל ואת דרכו לאל קודס עשה דרך רמאללה ומחסום קלנדיה . היה שם מספר שעות התפלל וחזר ,כולו התפעלות מחופש התנועה מהמפגש עם מוסלמים במקום הקדוש. החיילים היו בסדר, התנהגו בנימוס לא התערבו לא חיטטו ולא התנהגו בגסות . הכל ממש מושלם ! לדבריו - כל שנה ברמדאן הוא עולה לירושלים ואינשאללה בשנה הבאה גם הוריו ובני משפחתו יצטרפו, ואולי יגיעו גם למכה לחאג', ההתרגשות של הצעיר מדבקת, השמחה מדְּברים שהם לחם חוקינו – ענינים מובנים שאיננו מודעות מאליהם בשגרת חיינו.
בטורה בולט המחסום בריקנות שלו , כמעט אין יוצא ואין בא. דגל ישראל מקשט את השמים הריקים גם הם. הפתעה: עדר העזים עובר! פתאום מותר! עוד שמחת עניים , הפעם שלנו. לאה מדברת עם הרועה. מסתבר שכבר ארבעה ימים העזים עוברות . לא ברור מה גרם לשינוי ההחלטה. העדר ברובו – טלאים קטנים וחמודים.