חבלה, מעבר אליהו, עזון, ראס-א-טירה יום ג' 23.7.13, אחה"צ
שיחה ארוכה ובקשה לעזרה מחסן ש. , מעיריית עזון
פגישה עם הישאם בנושא האדמות והשערים של הכפרים וואדי ראשא, דבעה וראס א-טירה שהיו במובלעת אלפי מנשה וסופחו לגדה בעקבות עתירתם לבג"ץ.
שניהם דיברו על עצירה של מתן היתרים ואישורי כניסה לישראל.
13:45 מחסום חבלה
שער גדול אחד לרכב פתוח לרווחה, מספר חיילים עומדים במרכז ומוכנים כבר לסגירת השערים.
מספר קטן של אנשים עוברים לשני הצדדים. מכונית פלסטינית בכיוון חבלה נבדקת בקפידה.
רכב עם גרר מגיע עד מרכז המעבר, בטוח שיוכל להמשיך, אך חוזר ברוורס ומסביר לנו, ללא כעס, שעליו להשיג אישור מיוחד כדי לעבור במחסום זה.
13:57 השערים מתחילים להיסגר. אנו עוזבות, בדרך למחסום אליהו עוברות בכפר הבדואי ערב א-רמאדין, הכפר היחיד במובלעת אלפי מנשה שלא סופח לגדה, בגלל מיקומו בין כביש 55 ואלפי מנשה.
14:20 מחסום אליהו
עצרנו במגרש החניה, התפעלנו שוב מעבודות פיתוח השטח, למוזאיקות בסגנון גאודי התווספו כמה פסלים של בעלי חיים. המאבטח שניגש אלינו מיד לא מנע מאיתנו לחצות את הכביש לצד השני של המחסום לכיוון תחנת האוטובוס. לא היו מכוניות מעוכבות. התנועה הייתה דלה.
14:30 עזון
קבענו מראש עם חסן מהעירייה בחנות כי משרדי העירייה נסגרים בשעה 13:00 בתקופת ברמדאן.
חסן סיפר לנו פרטים על מספר מעצרים של צעירים, שנשלחו לכלא מגידו, וגם על מספר תקריות שהיו בחודשיים האחרונים עם מתנחלים ועם הצבא.
בתקרית אחת הם שמעו ברדיו המקומי שמתנחלים ממעלה שומרון מתכוננים להיכנס לעזון. למחרת הניפו המתנחלים דגל ישראל גדול וביום שלאחר מכן הייתה כתובת גדולה בערבית: "נכבוש את העיר" חתום – נשות שומרון. הפלסטינים קיימו ישיבה בעיר ושלחו אנשים לצפות, כדי למנוע את כניסת המתנחלים שבאו מן המזרח ואשר הצבא שימש להם הגנה.
ב-18.6 ניסו מתנחלים להיכנס לכפר, אך הפלסטינים התכנסו בשטח הפתוח והגיעו גם מתנדבי EAPPI וחיילים ובסופו של דבר לא ירדו המתנחלים מן האוטובוסים וחזרו כלעומת שבאו, אבל כ-20 צעירים נפגעו בתקרית.
יש לו בקשה גדולה, עליה הוא חוזר בכל מפגש, אלא שהפעם הוא מבקש עזרה בפועל. הם רוצים לפנות לבג"ץ בבקשה לפתוח את השער המזרחי של העיר ואת הדרך לעזון, ששימשה בעבר (לפני 1994) למעבר כל התנועה ממזרח למערב, מכיוון כביש 60 לקלקיליה וצפונה לטול כרם. העירייה והתושבים אינם מעוניינים בהפגנות ובהפרת הסדר. הם מקווים להשיג את מבוקשם בדרכים משפטיות. אמרנו שננסה לברר עם ארגונים אחרים מה ניתן לעשות.
לפני שנפרדנו שמענו מחסן שהפסיקו לפני כמה ימים לתת לפלסטינים אישורים לביקורי קרובים שהיו נהוגים בתקופת הרמדאן.
לאחר אירוח בבית זהרן שאי אפשר היה לסרב לו, המשכנו לראס א-טירה, הנמצאת מדרום לאלפי מנשה, בדרך המפותלת דרך ת'ולת', ח'רבת אל-אשקר, אבו סלמאן, וראס עטיה.
16:30 ראס א-טירה
הישאם ארח אותנו בביתו היפה. האישה והילדים טרחו על מטעמים וגם פינקו אותנו לאורך כל המפגש.
ה. דיבר בשם שלושת הכפרים, ואדי ראשא, דבעה וראס א-טירה. הגדר החדשה שנבנתה בעקבות החלטת בג"ץ, שוב גזלה מהם שטחים נרחבים וגרמה לעקירת עצים לאורך כל התווי – כ-4.5 ק"מ ברוחב של 100 מ'. היא גם השאירה כ-5000 דונם מחוץ לגדר, 2500 דונם של ראס א-טירה. יש תושבים שנפגעו מאד, כי רוב אדמותיהם נשארו בחוץ, לעומת אחרים בהם הפגיעה הייתה קלה יותר. בעבר היו לתושבי הכפרים גם גידולים עונתיים ועצי פרי, אך באין גישה לאדמות נשארו רק עצי זית, וגם בהם יש לטפל מדי פעם. פתיחת השערים רק בתקופת המסיק לשבועיים אינה מאפשרת את עיבוד הקרקעות שלהם.
הם מבקשים ששני השערים המובילים לאדמותיהם ואשר המרחק ביניהם כ-5 ק"מ, האחד מדרום לאלפי מנשה והשני מערבה יותר ליד ואדי ראשא, ייפתחו כל יום כדי לאפשר להם גישה לאדמותיהם. חשוב לו להדגיש שחייבים לפתוח את שני השערים, כי לא ניתן להגיע מאחד מהם לאדמות הנמצאות בסמוך לאחר.
הוא גם אמר שבימים האחרונים הפסיקו לתת אישורי כניסה לישראל, אין אישורים לביקורי משפחות וגם לא מחדשים אישורים לשערים החקלאיים.
18:00 עזבנו אחרי שיחה ארוכה על המצב.