ברוקין, כפר א-דיכ, יום ג' 17.1.12, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
צביה שפירא, דליה גולומב (דיווח, צילום)
17/01/2012
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?

בתגובה למאמר אפרטייד בחלוקת המים בגדה המערבית (ברק רביד, הארץ 17.1.12), המדווח מוועדת החוץ של הפרלמנט הצרפתי (המאמר המלא כאן), אנו מדווחות מהשטח על בעיות המים בכפרים א-דיק וברוקין (דרומה לאריאל), הנובעות מהמדיניות של מדינת ישראל.

 

מ י ם
הנתונים: 
10,000 בני אדם משני הכפרים א-דיק וברוקין גם יחד, מקבלים מחברת מקורות 20 קוב מיםinfo-icon לשעה, שהם 480 קוב ליממה. כלומר, אדם אחד מקבל 48 ליטר ביממה לשימוש ביתי וחקלאי. זהו נתון מעודכן של חברת מקורות ושל חסן אשר על המים בכפר.
הבהרה:  לפי ארגון הבריאות העולמי, אדם זקוק ל- 100 ליטר מים ליום - מים נקיים, בטוחים ונגישים. בישראל, נכון ל 2008, הצריכה הממוצעת לאזרח ישראלי נעה בין 240 ל-280 ליטר ליום לנפש. לעומתנו, הפלסטינים בגדה המערבית צורכים בממוצע 60 ליטר ליום לנפש, וכאמור בכפרים א-דיק וברוקין 48 ליטר ליום.

מתוך אתר Human righs: ישראל חולשת על משאבי המים בגדה מאז כיבוש השטח מידי ירדן ב 1967. חברת מקורות שואבת מים מאקוויפרים (מי תהום) בעומק אדמות הגדה המערבית הכבושה. היא מספקת למתנחלים היהודים גישה למים לשימושים ביתיים וחקלאיים ושוללת גישה מקבילה מן הפלסטינים.

 דברים שנאמרו בתגובה על כך:
מדריך חקלאי מעמק הירדן נדהם למשמע הדברים: "? זה לא הגיוני! לא יכול להיות!"...

ג'מאל תושב הכפר: "את המים שמתחת לאדמה שלנו לוקחים מאיתנו ומשקים בהם את הדשאים והפרחים בהתנחלות עלי זהב. שם הממטרות משקות ללא הגבלה, כאשר לנו לא משאירים אפילו די מים לשתייה".

חסן האחראי על המים בכפר: "אצלנו מתקלחים פעמים בשבוע ולא מגדלים ליד הבית שום פרח או דשא. חייבים לחסוך במי השתייה. את הבארות שלנו אתם סותמים ואוסרים עלינו אפילו לחפור בורות לאגירת מי גשם להשקייה. כל בור שנחפר – מייד מופיע בולדוזר והורס". והוא ממשיך:  "חברוֹת מחסוםwatch עבדו שנה וחצי על תוספת מים עבורנו, וחברת מקורות הבטיחה להן להכפיל לנו את הכמות, והנה השבוע התבשרנו שהתוספת מגיעה! ומה הגיע? – 6 קוב... כלומר, במקום 14 קוב ל 10.000 איש (שניתנו לנו עד לפני שבוע) מהיום נקבל 20 קוב לשעה". התוספת של 6 קוב תתחלק בין 10.000 איש".

 

חברות מחסוםwatchאנחנו נפגשות כל שבוע עם אנשי הכפר ובהכירנו את הבעייה התגייסנו לעזרה. כתבנו וטילפנו לכל מי שידו נוגעת בנושא המים: מקורות, רשות המים הישראלית, רשות המים הפלסטינית (כן, גם איתם דיברנו). בתוך כך נוכחנו ש"רוח המפקד" שורה על הכל והמדיניות ברורה. אפילו הבטחות אינן מתקיימות.

מה אנחנו רואות בשטח?  במשך החורף, הכפרים א דיק וברוקין נתונים לחסדי שמים (אוגרים מי גשם לבתים), ובמשך חודשי הקיץ  נתונים לחסדי מדינת ישראל ... אנשים רצים ברחובות לבקש מי שתייה זה אצל זה, שעה שלנגד עיניהם על הגבעה בהתנחלות עלי זהב הסמוכה הממטרות משקות דשא ופרחים ללא הגבלה.

 


מ י   ש פ כ י ם 

חסן: "מקורות המים - המעיינות, הנחלים והבארות, מזוהמים כולם בשפכים של אריאל ואינם ראויים לשתייה. אפילו הפרות שאוכלות את העשב ליד הנחל – החלב והבשר שלהן מורעל".

נסענו עם חסן לראות איך, מאין ולאן, זורמים השפכים מאריאל (תמונה עליונה). ראינו מתקן להתפלת מים (תמונה אמצעית), מוצב מוכן לפעולה בתחתית ההר (לשם מנוקזים השפכים). ממתקן זה אמורים היו המים המותפלים לזרום אל הכפרים. מדוע המתקן אינו פועל?

נאאל, המומחה לנושא, זה משיב לנו בטלפון מרמאללה: "האיש שלכם מרשות המים הישראלית, מר ברוך נגר, הפסיק את העבודה. אמר שאין לכך כסף!"

מסקנתנו: שוב, ברוח המפקד, המפעל שהוקם בכספי תרומות אינו פועל בגלל הבל פיו של איש רשות המים הישראלית. ואין עוררין. המעיינות המורעלים אינם בראש מעייניהם של האחראים על רשות המים.

ישראל יצרה "איזון עדין" של נוזלים: את המים לוקחים ואת השפכים מזרימים...

 

א ד מ ה   ח ק ל א י ת
הנתונים: לכפר א דיק 18.000 דונם, מהם 14.600 דונם מוגדרים כשטח  בשליטה ישראלית. בשטח זה אסור לפלסטינים לבנות, לחפור או לשפץ, אלא רק ברישיון שאינו ניתן. בנוסף, מאז 1998 האדמות נגזלות ב"פיחות זוחל" לטובת ההתנחלויות – ברוכין, עלי זהב ופדואל, והיום גם לטובת התנחלות חדשה הנבנית שם – לֶשֶם.

 

לסיכום
טבעת חנק הולכת ומתהדקת סביב הכפרים א דיק וברוקין: אדמות חקלאיות מופקעות בהדרגה, עד כי התושבים חשים כי מה שיישאר להם בסוף אלה בתי המגורים בלבד.

המים נשאבים על ידי חברת מקורות, שמחלקת אותם לפי מדיניות שאינה מתייחסת כלל לתושבי הגדה. הבארות נסתמות על ידי צה"למי התהום מזוהמים מהשפכים של אריאל.

תושבי הכפרים צמאים. הבתים נבנים בשטח מחוסר ברירה, כי השטח המותר לבנייה כבר מלא, ואז באים הבולדוזרים והורסים אותם.

 

כל זה קורה לצד תנופת בנייה אדירה בהתנחלויות – על אדמות פלסטיניות!

 איך מוחים נגד הטרנספר הכולל הזה? ומה מקבלים?
גז: כשהתושבים מרימים ראש ומוחים נגד טרנספר המים ואדמותיהם, וגם נגד הפגנת הנוכחות המפחידה וההרסנית של צה"ל בלילות ובימים,  מה הם מקבלים? גז מדמיע מרימונים הנזרקים לכל עבר: אל המפגינים שעומדים ליד הכביש, אל בתי הכפר ולתוך חדר שינה של ילדים (בצילום התחתון חלון מנופץ בחדר, בהפגנה ב 6.1.12).

 

תוספת מיום שני 23.1.12: הבוקר צה"ל חידש את מחסום הכניסה לכפר א-דיכ. מעתה לא יוכלו אנשי הכפר לצפות בבנייה המואצת בהתנחלויות, ויקשה עליהם לארגן הפגנות כפי שעשו לאחרונה. הכניסה לכפר דרך ברוקין. (הכפר על הכוונת!).

ריאיון עם חסן  כאן