חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ג' 1.9.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יהודית ק', אירית ס', דפנה ב' (מדווחת ומצלמת)
01/09/2009
|
אחה"צ
12.10- מחסום מעלה אפרים: לא היו פלסטינים בשעה זו.

12.40 - מחסום חמרה: בהגיענו יש תור של 4 מכוניות מכל כיוון, אבל מייד הם מועברות וכך גם כל מכונית שמגיעה אחר כך.
אוטובוס מלא ילדים פלסטינים מקבל את פנינו בנפנופים נלהבים ובקריאות שמחה. עובר ללא עיכוב לכיוון שכם. החיילים באים לקראתנו עוד לפני שהתקרבנו למחסום, הם ומפקדם מנסים להרחיקנו עד לבטונאדות במרחק כ-30 מ' מהמחסום. סירבנו ועמדנו במקומנו הרגיל - בקצה סככת הממתינים, אותה סככה שנבנתה עבור הפלסטינים אבל סגורה בפניהם בתלתי תיל היות והיא משמשת צל למיכלית המים של החיילים. והפלסטינים? יעמדו בשמש.

13.15 - החיילים סוגרים את המחסום בגלל נוכחותנו. אנו מטלפנות לסעיד, קמב"צ המת"ק.

13.30- לאחר התערבותו של סעיד נפתח שוב המחסום, אלא שעכשיו כבר יש תור של 6 מכוניות הממתינות לעבור מערבה אל הגדה מכיוון הבקעה ועוד 4 בכיוון שההפוך. עד לעזיבתנו ב-14.15 נשמר אותו התור פחות או יותר נשמר.

13.40- קבעתי עם חגית עופרן מ"שלום עכשיו", שמסיירת עם שני דיפלומטים בריטים, להיפגש במחסום. היא מגיעה יחד עם פ' מ- Jordan Valley solidarity ונגה – חברה אחרת בשלום עכשיו.
הסיור התמקד ב-3 נושאים:

1. הסיפוח השקט של הבקעה, שבא לידי ביטוי בניתוקה המוחלט מהגדה המערבית, על ידי חסימת כל שביל בין הגדה לבקעה, חסימה באמצעות תעלה לאורך חלקה הצפוני של הבקעה, ומחסומים, רובם מאוישים, שמכבידים ומסרבלים את המעבר לתושבי המקום או לתושבי הגדה, ומטילים הגבלות נוספות על ההגבלות הרגילות וקשיים מיוחדים לאזור (מי שאינו בעל הרכב אינו רשאי לנהוג בו, מי שאינו תושב הבקעה אינו רשאי להכניס את רכבו לבקעה וכו'). לכל אלה יש השלכות קשות על הפלסטינים בחיי היום יום שלהם, הן לתושבי הגדה שהם בעלי אדמות בבקעה, והן לתושבי הבקעה שנזקקים לקשר עם הגדה כמרכז חייהם.

נסענו עם האורחים אל שער גוכיה המוצב על קו הניתוק בין הבקעה לגדה, ומשמש את תושבי המאהלים בסביבה עם הציויליזציה אך נפתח רק 3 פעמים בשבוע.
מכיוון שהיום 1 בספטמבר, יום תחילת שנת הלימודים, הדגשנו באוזני אורחינו את העובדה שבאין בית ספר באזור, ומכיוון שהשער אינו מאפשר מעבר יום יומי מים בשפע בצהרי היום בהתנחלות רועילמקום בו יש בית ספר , נאלצים כל התלמידים (מגיל 6 ומעלה !!) להתגורר במשך ימי השבוע אצל קרובי משפחה בטאמון כדי להמשיך ללמוד. מורחקים מביתם ומהוריהם מגיל כה צעיר!!

2. בעיית המים הקשה- השתלטות חברת מקורות על המים והעברת רובם לשימוש ההתנחלויות, צימצום נוסף של מכסות המים הקטנות לכפרים הפלסטינים הרשמיים, שכתוצאה מהמחסור בהם הפלאחים נוטשים את שדותיהם. הראנו לאורחים שדות חרבים. כן הצגנו בפניהם את בעיית המאהלים של הרועים שאינם מקבלים מיםinfo-icon, שבארותיהם נסתמו על ידי מדינת ישראל והם נוסעים כל יום לגדה, בעלות גבוהה, להביא מים במיכליות.
בצילום משמאל רואים את הממטרות של התנחלות רועי משקות שדות ירוקים בצהרי היום (14:30)!  להם כמובן לא חסרים מים.

3.  הריסות המגורים במאהלים של הבדואים - הריסת 3 מאהלים כאלו בתחילת יוני, צווי הפינוי שהוגשו לכל המאהלים והמאבק המשפטי נגדם, הצבת מאות עמודי בטון עם שלטי "שטח אש הכניסה אסורה" ב-21.5.09 ליד כל המאהלים הקיימים, בהם גרים משפחות עם ילדים, נשים וזקנים.
 

פ', תושב ברדלה, הציג את רוב העובדות בסעיפים 2-3, הוא יכול לספר על כך טוב מאיתנו מתוך נסיון אישי ומהיכרות קרובה עם תושבי האזור. הוא תיאר כיצד המחסומים מקשים על חייהם, לדוגמה - לפני שבוע פרצה שריפה גדולה בברדלה ו-5 בתים נשרפו עד היסוד משום שהכבאיות מטובאס עוכבו במחסום תיאסיר והגיעו לאחר שעות אחדות.

נפרדנו מפ', ולקחנו את האורחים למאהל חדידיה. מצורף צילום המראה את הממטרות של התנחלות רועי משקות שדות ירוקים בצהרי היום (14:30)!  להם כמובן לא חסרים מים.
אבו סאקר ממשפחת חדידיה חזר וסיפר בכאב על הפרידה הקשה מילדיו הבוקר והדגיש שעל פי אמנת ג'נבה חובה על הכובש לדאוג לנכבש. לא רק שלא דואגים להם לבתי ספר, למרפאות וכו', אלא מונעים זאת מהם על ידי חסימות. שעריםinfo-icon ומחסומים. נראה שהאורחים התרשמו מאוד מדבריו. הוא דיבר גם על כך שלפתע הפכו את ביתו מיום שנולד לפני 59 שנה, ומקום בו התגורר אביו לפניו - לשטח אש שאסור לו לשהות בו. לו , ולכל הפלסטינים האחרים באזור. אבל הוא מתגורר בצמוד להתנחלות רועי, ואחרים צמודים להתנחלויות בקעות וחמדת - ואם כך הרי גם ישיבתם של ההתנחלויות בשטח זה מסוכנת ויש לפנותם. אם כל האזור הוא שטח אש, לדבריו,  כפי שמראים כל מאות השלטים, הרי גם ההתנחלויות יושבות בתוכו, אם יפנו אותם. הוא מוכן להתפנות גם כן מצהיר אבו סאקר (חגית עופרן תירגמה את דבריו).

15.00 - שער גוכיה - לא נפתח ולא באו פלסטינים.ל
לאורך הדרך עד למחסום תיאסיר עשרות עמודי בטון, ליד כל אוהל וגם ליד שער גוכיה המציינים שהאזור הוא שטח אש ועל כן השהיה בו אסורה.

15.20 - מחסום תיאסיר - כמעט ואין מכוניות. אחת ל-10 דקות מגיעה מונית או מכונית פרטית ופולטת את נוסעיה שנאלצים לכתת את רגליהם ברגל בחום הכבד ולחכות למונית הנבדקת בעברו השני של המחסום בשמש הקופחת.
הדרישה להרים חולצות ולחשוף את הבטן פסקה, וכן הנוהל לשאול את העוברים שאלות מציקות בעברית (שרבים אינם מבינים כלל) כגון לאן אתה הולך ומנין, ולמה... ומשום כך המעבר היה מהיר. מפקד בדרגת סרן הגיע ואמר לנו שאסור לנו להיות במחסום, אבל אם לא נפנה ונדבר לחיילים לא איכפת לו שנשאר. נשארנו.

16.10 - עזבנו.

16.30 - חמרה- לא עצרנו, ראינו 4 מכוניות ממתינות להיכנס לגדה. כל מכונית נבדקת.

17.00- מעלה אפרים - לא ראינו מכוניות של פלסטינים. נראה שמתחילה איזושהי בנייה במחסום, משאית ענקית עם ציוד בניה, ודחפור קטן והחלו לחפור שם.